איך לדבר עם מתבגרים על קיום יחסי מין בגיל ההתבגרות
מספר הפרשיות הקשות שתפסו בשבועות האחרונים כותרות בעיתונים, ועסקו בקיום יחסי מין בין מבוגרים לבין קטינות, וכן מעשי אונס קבוצתיים של נערות שבוצעו על ידי קבוצות נערים, מחייבים אותנו כהורים, לקחת אחריות חינוכית, ולעסוק בנושא המיני. איננו יכולים להרשות לעצמנו להמנע מלדון בנושא, גם אם הדבר אינו פשוט וקל עבורנו. חשוב שכל משפחה בהתאם לערכים ולקודים התרבותיים שלה תשרטט את היחס למיניות בכלל ואת הגבולות בין האסור למותר בפרט. בעולם שרווי מסרים מיניים אלימים, בוטים, ומאד מבלבלים מוטלת עלינו החובה לעזור לילדינו להבין את המשמעויות החבויות במיניות. משמעויות אלה משפיעות על האופן בו יראו את עצמם ועל האופן בו יוכלו ליצור קשר משמעותי עם בן זוג. המשמעויות הכרוכות במיניות משפיעות גם על הדרך בה תתייחס החברה אל הנער או הנערה.
בני הנוער שלנו חשופים מכל עבר למסרים שהופכים את הסקס לסמל סטטוס, “תעודת בגרות”, ומקנים תחושת שייכות, וכבוד. הפרסומות במדיה, תכניות הטלויזיה, סרטוני היוטיוב – כולם מעבירים מסר אחיד – אם אתם לא עושים סקס, אתם לא חלק מהעניין. מסרים סביב מיניות מכוונים פעמים רבות גם לאזור דמדומים, לא ברור ואפוף פנטזיות בו קיום יחסי מין הוא השער לעולם המבוגרים. עולם המבוגרים כפי שהוא מצטייר בפנטזיה מתחלק לשחור ולבן, בו לא פעם המיניות הגברית נתפסת כחייתית, מנותקת מרגש ואילו המיניות הנשית מצטיירת כפתיינית ועם זאת קורבנית. האמת הפשוטה היא שמיניות הינה סוג של תקשורת, שיכולה להעביר מסר של אהבה וקרבה אך יכולה גם להעביר מסר של השפלה ודחיה. כמבוגרים, עלינו לחזור ולהבהיר כי קשר מיני יכול להיות מענג, מקרב ומחזק, כאשר הוא מהווה ביטוי למערכת יחסים משמעותית שקיימים בה אהבה, הערכה וביטחון. מיניות ללא קשר משמעותי, בעיקר בגיל הנעורים, עלולה לגרום לפגיעות נפשיות קשות הן לנערות והן לנערים. בנוסף, קיום יחסי מין מזדמנים עם שותפים לא מוכרים עלול לגרום להסתבכות עם החוק ולבעיות נוספות.
כאמור, לא תמיד וקל ונח לשוחח על הנושא, עם בני נוער, שקראו, ראו, ונחשפו להרבה מאד מידע אמיתי ומדומה על מין ומיניות. כדי להיות ענייניים ולהעביר מסרים ברורים ומובנים, אנו מציעים מספר כללים מנחים:
ראשית, יחסי המין יתקיימו רק אחרי תקופה של מספר חודשים של חברות אחרי שלנערה ולנער יותר ברור מה הם מרגישים כלפי החבר/ה ומה החבר/ה מרגיש/ה כלפיהם. [לא תמיד מה שמרגישים בלילה במסיבה הוא מה שמרגישים בבוקר כשצריך ללכת לבית ספר ולראות שוב את אותו הנער/ה איתו/ה הייתי אתמול. הזמן נותן פרספקטיבה המאפשרת לבחון מה באמת רוצים, הזמן גם נותן הזדמנות לקשר להתפתח] .
שנית, תהליך ההתקרבות הפיזית יעשה בהדרגתיות, כלומר מעבר איטי הפרוס על פני זמן ממושך מהחזקת ידים, לחיבוקים, לנשיקות, למעבר הדרגתי לערום ועד קיום מלא של יחסי מין. זאת כאשר בכל שלב כל אחד מבני הזוג יכול לבחון אם נעים ומתאים לו להתקדם לשלב הבא או לעצור. ההדרגתיות צרכה להיות מבוססת על זמן ניכר של שהיה בכל שלב על מנת לאפשר לכל אחד מהשותפים לקבל פרספקטיבה על היחסים ולהבין מה מתאים לו/ה.[קצת אולי כמו טרק בהימליה כשהעליה לגבהים צרכה להיות הדרגתית על מנת לאפשר לגוף להתרגל, במיניות יש חשיבות שהנפש תוכל להתאים עצמה לחוויות החדשות].
שלישית, ההתקרבות הפיזית כולה אסור שתיגרם כתוצאה מלחץ לרצות את החבר/ה . כאשר כבר מגעים לקיום מלא של יחסי מין חשוב לעשות זאת בצורה בטוחה ,כלומר עם אמצעי מניעה .
הצעות אלה מבוססות על המחשבה שבנות ובנים כאחד יכולים לחוות מניות כחלק יפה,משמעותי ,מהנה ובונה אינטימיות בחייהם. בניים ובנות עלולים לחוות פגיעות קשות שיפגמו בנפשם וביכולתם ליצור קשר זוגי טוב בעתיד כתוצאה מהתנסיות מיניות שאינן מותאמות ליכולותיהם הרגשיות.
נערים ונערות זקוקים לנו ההורים במפגש עם המיניות. הנערים והנערות זקוקים לנסיון שלנו לידע שלנו, לערכים שלנו ולאהבתנו אותם כדי שנתרגם להם את המסרים המבלבלים ונתאים אותם לילד/ה המיוחד/ת שלנו.
נכתב ע”י ד”ר גלית לזר בשיתוף עם אלינור גוריון בשן. מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית במכון איזונים.
