טיפול זוגי: קריירה וזוגיות בעידן הייטק – הזוגיות כקרן הון (לא) בסיכון
הדס ומיקי התקשרו בשעת ערב מאוחרת, וביקשו לקבוע פגישה עוד השבוע, “אנחנו ממש על סף התהום… אחרי המריבה האחרונה שלנו לא דיברנו שבועיים, אבל סוף סוף ישבנו והחלטנו שחייבים טיפול זוגי, כי אי אפשר להמשיך כך יותר… אפילו מצאנו שעה שבה שנינו נוכל להגיע ביחד, בסביבות 22:30, האם יש לכם מקום פנוי?”…
הצעתי להם לוותר בשלב זה על רעיון הטיפול הזוגי, ולחזור להעלותו, אם ואשר ימצאו לעצמם זמן מתאים יותר, שכן גם אם הטיפול יהיה אפקטיבי ומוצלח במיוחד, איני מאמינה שהוא יוכל לסייע להם לשמור על הזוגיות כאשר הזמן האפשרי בו הם יכולים להתפנות לטפל בבעיות הוא רק בשעות הלילה.
חלפו עוד חודשיים שלושה, ובני הזוג התקשרו שוב, לדברי מיקי המצב מאז שיחתנו הקודמת התדרדר, הם כבר פנו לערוך הסכם גירושין, אך העלו שוב את האפשרות כי טיפול זוגי עשוי לסייע. הפעם נקבעה פגישה בשעה מוקדמת יותר, תוך התחייבות של שניהם לשריין את השעה הזאת לתהליך.
מיקי והדס הנם חלק מעשרות רבות של זוגות אותם אנו פוגשים מידי יום בקליניקה, ומגלים כבר בפגישה הראשונה, שהקריירה של מי מהם או של שניהם, פלשה לתוך המרחב והזמן הזוגי, האישי והמשפחתי, ודוחקת הצידה את החיים הפרטיים.
קריירה וזוגיות: הקריירה כמאהבת – הקשר המשפחתי בשומר המסך
העבודה נוכחת במשך כל היום, ולעיתים אף בלילה, שואבת לתוכה את תשומת הלב, הכוחות, המשאבים, וכמו מאהבת תובענית ודרשנית, אינה מותירה כמעט מקום לאיש מלבדה. המחשב שדולק 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, המיילים שנבדקים מעת לעת, ואיך לא, כמובן שגם נענים, הטלפון הנייד שלא מפסיק לטרטר, המחשב הנייד שנסחב אחרינו לכל מקום, הראש שטרוד במחשבות על המשימה /משבר/ אתגר הבא. מיקי תאר זאת היטב כאשר דיבר על הצורך שלו להישאר מחובר להתרחשויות בזמן אמת: אני באמת חושש שאם לא אהיה שם זמין, נגיש, נוכח, ילמדו בחברה שניתן להסתדר בלעדי, ובאופן טבעי אצא ממעגל מקבלי ההחלטות, ואהפוך לפחות ופחות משמעותי.
גם להדס קריירה מוצלחת, אחרי שנים בהן עבדה כשכירה, הגשימה חלום מקצועי, ופתחה עסק עצמאי לפני כשנתיים. תקופת ההקמה הראשונית היתה באופן טבעי קשה ודרשה השקעה רבה של זמן, כסף, ומשאבים רגשיים. הדס האמינה כי לאחר שהעסק ייכנס למסלול הנכון, העומס הרגשי והפיזי ייקטן, אלא שהמציאות התגלתה כשונה. היא מצאה עצמה טרודה בעבודה גם כאשר הגיעה הביתה, מחוברת ללקוחות, ולספקים דרך הטלפון, ומתקשה לווסת את העומסים.
בתחילת הדרך, מיקי תמך ועודד את הדס לצאת לדרך חדשה ולהקים את העסק. הוא האמין ביכולותיה, והבטיח גיבוי ותמיכה. בליבו הרגיש שבכך הוא מפצה במידה מסויימת על התקופות הארוכות בו הדס עמדה מאחורי ההתקדמות המקצועית שלו, והייתה מוכנה לקבל על עצמה את הנסיעות הרבות לחו”ל, את פגישות העבודה גם בסופי שבוע, וכמובן את שעות העבודה הארוכות, אותן יכול היה לנהל בראש שקט כשהוא יודע שהיא נמצאת שם כדי לדאוג לבית ולילדיהם.
המחירים הזוגיים לא אחרו להגיע. עוד לפני פתיחת העסק, חוסר השיוויונית בחלוקת הנטל בבית, העיק על הדס. היא נדרשה לתת מעצמה יותר בבית, ולוותר על ההתקדמות האישית שלה, לאורך הזמן צברה לא מעט כעסים, מירמור ותסכול. “עם השנים למדתי להסתדר לבד, לא לצפות לעזרה, לא לשתף יותר מידי בקשיים, ובבעיות היום יום, למעשה הייתי סוג של משפחה חד הורית, עם בן זוג שמגיע בשעות לא שעות, נוסע, חוזר, ולכן יכולתי לסמוך רק על עצמי”.
הבעיות כאמור החריפו עם השנים, הם מצאו עצמם מעדכנים בקצרה זה את זה בנושאים השוטפים, בשיחות שנערכו לרוב בשעות הלילה המאוחרות, כאשר שניהם עייפים. אט אט הריחוק הפיזי הוביל לריחוק רגשי, ונוצרה ביניהם סוג של “שותפות עסקית” בניהול הבית. את הזמן המועט שחלקו ביחד, העדיפו להקדיש לשני ילדיהם על מנת לצמצם במעט את רגשות האשמה על הזמן שבו אינם איתם, וכן למשפחה המורחבת ולבילוי עם חברים. הם התקשו להזכר מתי יצאו לבילוי משותף רק שניהם כזוג, מתי היו בחופשה זוגית, באופן מובן גם חיי הסקס הפכו לאירועים נדירים בחייהם.
העייפות הרבה שצברו, רגשות האשמה, המתח והעייפות מהעבודה שאינה נגמרת, נתנו אותותיהם על הקשר הזוגי. חוסר הסבלנות, הכעסים, התסכולים, כל אלו יצאו בעוצמה בקשר ביניהם. כל אי הסכמה הפכה לסוג של ויכוח קשה ואפילו אלים מילולית, השתיקות בהם התבצרו, הריחוק וההתעלמות נגסו ברגשות החמים שהיו בקשר הזה, וכמעט לא הותירו להם זכר.
הדס ומיקי, משתייכים לקבוצה הולכת וגדלה בשנים האחרונות של זוגות הפונים לטיפול זוגי, בשל בעיות המושפעות משעות עבודה ארוכות, משילוב לא-מוצלח של קריירה וזוגיות. בעוד בעבר זמני העבודה במרבית המגזרים במשק היו מוגבלים וידועים מראש, הרי המציאות החדשה של חיים בסביבת ההייטק (גם במקומות עבודה שאינם עונים בהכרח על ההגדרה של “חברת הייטק”), יצרה תרבות ארגונית חדשה, בה קיימת מחוייבות כמעט טוטאלית של העובדים למקום עבודתם. התחרות הקשה והאינטנסיביות של השווקים, מחייבים לעמוד בלוחות זמנים צפופים, אמצעי התקשורת החדישים מאפשרים לעובד להיות on-line בכל שעות היום, גם בזמנו הפנוי, גם בחופשה בארץ או בחו”ל, ולדרוש מענים מהירים ומיידים לכל בעיה. תנאי השוק הגלובלי אמנם מחייבים גם שעות עבודה מאוחרות בין היתר, בשל הבדלי השעות בין ישראל לארצות אחרות, אך גם כאשר אין צורך בשיתופי פעולה מעבר לים, הרי שהתרבות החברתית שהשתרשה במקומות עבודה רבים, היא של התמסרות מלאה לארגון.
בתחילתו של תהליך הטיפול הזוגי, התייחסו שני בני הזוג לעבודה סביב השעון כגזירת שמים, מציאות שאינה ניתנת לשינוי. הם תפסו את הוויתורים בדרך חייהם הנוכחית כרע הכרחי ותנאי לקיום הקריירה שבחרו. בהמשך, העזנו לברר עד כמה תנאי העבודה הנוכחיים הנם כורח המציאות, ועד כמה קיימת בכל זאת בחירה מסויימת בפשרות שנעשו בקשר הזוגי לטובת הקריירה. ניסינו להבין האם בצד התנאים האובייקטיבים שמציבה הקריירה של כל אחר מהם, היא גם ממלאת סוג של פתח מילוט מהזוגיות המתסכלת.
מיקי היה הראשון להודות, שאכן, בעבודה הרבה יותר קל, פשוט ומובן לו כיצד לנהוג בהשוואה לבית. “שם התהליכים גם המורכבים ביותר, פשוטים מאלו שבבית: יש שם מי שיקבל אחריות מלבדי, אני זוכה להרבה הערכה ומקומי מאד ברור, אנשים אוהבים אותי. גם הדס מצאה שהקריירה הנוכחית ממלאת אותה, מוסיפה פילפל לחייה, מביאה סיפוק רב וכמעט תמיד מיידי, בעוד הקשר הזוגי מדשדש במקום, הרי העסק שפתחה, ה”בייבי” שלה הולך וצומח אל מול עיניה ותופס מקום מרכזי בחייה. שניהם הסכימו כי היום יום השוחק, השגרה המעייפת, והקשיים הזוגיים אינם יוצרים מוטיבציה רבה להרחיב את הזמן המשותף.
הזוגיות כקרן הון ולא בסיכון
כאמור, בשלביו הראשונים של הטיפול, הדיאלוג הזוגי קרטע, ניכרו היטב העכבות, הריחוק, הרגשות הכואבים והפגועים, השתיקות הממושכות, הקושי להתחיל ולדבר בפגישה, וכן גם הקושי לסיימה, בדיוק כאשר הגענו לעיקר…
בהמשך העבודה המשותפת הורגשה התקרבות, הקוצים לא נשלפו במהרה כבעבר, ניתן היה להתחיל ולחשוף את המצוקה, אך גם את הצורך בקרבה, בחום, באהבה, בהערכה ובפרגון מהאחר. מבלי שניתנו עצות קונקרטיות או הנחיות כלשהן, החלו בני הזוג לספר על בילויים משותפים רבים יותר ביניהם. תחילה ניצלו את הזמן לאחר הפגישה בקליניקה ליציאה לבית קפה סמוך, ובהמשך הפכו את יום הפגישה שלנו לערב בילוי משותף. הצורך בזמן הזוגי הלך והתחזק, וכאשר מיקי נאלץ לנסוע לפגישת עבודה בחו”ל, שניהם יכלו לדבר על הקשיים, אך גם על הגעגועים והשמחה עם שובו. כך גם השיפור שחל בחיי המין שלהם לא הפתיע, ותרם לתחושת האינטימיות והקרבה המשותפים. בד בבד החלו שניהם להציב גבולות לשעות העבודה שלהם, מיקי היה מסוגל להעביר מסר ברור לעובדיו ולמעסיקיו, כי הוא יוצא יום בשבוע מוקדם יותר, ומבקש שלא להעביר אליו טלפונים שאינם סובלים דיחוי, הדס מצדה החלה להאט מעט את הקצב, היא צרפה עובדת עליה סמכה, ואשר אפשרה לה לשחרר מעט מהעול הרב שהוטל עליה.
שניהם הדגישו כי לא חל שינוי קיצוני במציאות היום יומית שלהם: סדר היום נותר עמוס, המטלות הרבות והמשימות המקצועיות לא נעלמו. השינוי העיקרי בא לידי ביטוי ביכולת שלהם להבחין ולהפריד בין הקריירה לבין החיים הפרטיים, לפנות לעצמם מרחב אישי וזוגי, על ידי הצבת גבולות לעצמם ולעובדים עמם, ולשוב ולגלות זה את זה לא רק כשותף ליום יום, אלא כמשאב רגשי חשוב – או כפי שמיקי הגדיר זאת – המשפחה והזוגיות היא קרן ההון החשובה ביותר עבורי, ולכן חשוב לי לדאוג שההון הזה לא יהיה בסיכון…
כורח המציאות או פתח מילוט מהזוגיות
קריירה 24/7 – זוגיות ??
