חיית מחמד – קומדיה מאת פרנסיס ובר
מחזה על זוגיות בתוך אקווריום ועל דג זהב.
כידוע רק דגים מתים שוחים עם הזרם – אבל דגי הזהב בהצגה “חיית חמד”, כמו באגדה המפורסמת, לא רק שאינם מתים, הם אף מצליחים לחולל קסמים ולהפיח חיים בזרם הגווע של גיבורי המחזה.
אל הגיבורים הראשיים – זוג ללא ילדים, מצטרף שותף נוסף ויוצר עמם משולש של יחסים ילדותיים, תלותיים, ואגוצנטריים. שלוש הדמויות הראשיות במחזה כמו באגדה, חיות בדלות ומחסור, אלא שכאן מדובר בעוני רגשי. הן מסרבות להתבגר, ומוצאות עצמן משחקות כילדים, ומחשקות את עצמן במעגלים של אינסופיים של ייאוש, בדידות, ריחוק ושיעמום שהולכים וסוגרים עליהן. לא במקרה הקשר הזוגי אינו מביא ילדים משותפים, כמו גם כל יצירה משמעותית אישית וזוגית אחרת. זה מזמן גיבורינו איבדו עניין אמיתי זה בזה, ונותרו עם עלבונות, האשמות וכעסים הדדיים המוטחים בזעם, בלי שאיש מהם יוכל להכיר במורכבות ובפגיעות של עצמו ושל זולתו.
בייאושם הם מחפשים בנרות או ליתר דיוק בחנויות לחיות מחמד – “גלגל הצלה”, או לפחות “חבר טלפוני”, שיספק להם חיים, ויושיע אותם מבדידותם ומעצמם, ו”באין ציפור שיר” (וכלבלב), הם מוכנים להתפשר גם על דג…
קניית דג הזהב על ידי הנרי, אינה רק ביטוי לתוקפנות ולציניות שלו כלפי אשתו קריסטין, אלא במישור העמוק יותר, הדג מייצג כמיהה לתיקון, להשבת מה שאבד או זה שלא נברא מעולם. ככלות הכל, מדובר ב “דג זהב” בעל מוניטין של מי שבכוחו למלא לפחות 3 משאלות…
לגיבורינו משאלות לרוב: שיהיה מי שיתמסר ויעניק אהבה שאינה תלויה בדבר, יתפעל, יקשיב ירגיע, ימלא את החלל הפנימי והבור שנפער בתוכם, אך לא פחות חשוב מכך, לא ידרוש דבר, ולא יקבל דבר. מישהו שעבור כמה גרגירי אוכל יבשים, יספק את “הסחורה” : ישמע, יבין, יכיל, יספוג, וכל זאת מבלי שידרוש מאמץ כלשהו או התחייבות כדי לזכות באהדתו.
בין האמירות המשעשעות, השנינות והצחוק המר, חבוי מוות רגשי, ניתוק, שעמום, מחנק, שאותם בני הזוג מתאמצים לכסות, על ידי העמדת פנים, ובלבד שלא יאלצו להכיר ולהודות בהם. שניהם ממאנים או שמא מפחדים להתקרב זה לזה, לגעת, לחוות, להחשף, לראות את האחר ולהראות על ידו. איש איש עם כאביו ומצוקותיו, בחוסר אונים, כמו צמד ילדים שאמא השאירה אותם זמן רב מידי לבדם, ולכן כהגנה מפני הבדידות, הפחד והכאב הם משקרים, בוגדים, מסתירים ובעיקר מסתתרים.
לא פלא שעד מהרה הדג עונה על הציפיות ומתחיל למלא אחר משאלותיהם. רק הוא יכול להפוך ל”ידיד הנפש” הקרוב, שכן הוא אינו יכול לסכן או לפגוע באיש. כמוהם הוא מנותק, מבודד, נע במעגלים עקרים סביב עצמו, ולכן לידו כל אחד מהם מסוגל לבטא את מצוקותיו, לחלוק עימו את חלומותיו, מבלי לחשוש שאלו יפגשו בתגובה ממשית שתערער את חווית הביטחון המוחלטת, וכמובן ללא שום מחוייבות או אחריות מצידו. וכך, כמו באגדות, דג הזהב אמנם נענה ומספק הקשבה, ביטחון, ואמון, ללא תנאי, אך אבוי, כדי לגדול, להתבגר ולהתפתח, אין די בקשר עם מי שמשייט בתוך צנצנת זכוכית.
במציאות הבלתי אפשרית, והממיתה, כפי שנחשפת לפנינו, בתוך חוסר האונים, הייאוש והאבל על מר גורלם, דג הזהב אינו מסיים את מלאכתו לאחר מילוי 3 המשאלות. יתרה מכך, לא רק שהוא אינו נוקם והורס את מה שנתן, הוא אף נכון למלא משאלה נוספת. אל תוך הריקנות הרגשית, ומתוך הצמא לחיים שמתחיל להתעורר, נכנסות לקשר המשולש, דמויות נוספות שמטלטלות את גיבורינו, ומפיחות בהם, כמעט בעל כרחם, חיים : בעזרת קשרים עם בני אדם ממשיים, מלאי תשוקה, רצונות, מאווים וחלומות, בני הזוג הנרי וקריסטין, מצליחים אט אט להשתחרר מכבלי הפחד בו היו לכודים, ומתחילים לחוות, להרגיש ולהתרגש. בסיום המחזה הם מסוגלים בכוחות עצמם, ללא עזרה חיצונית להעיז לצאת ולבקוע מתוך האקווריום שעטף ובודד אותם, להסתכן באינטימיות, תשוקה, ואולי גם לפתוח פתח לאהבה בוגרת ובשלה.
