טיפול זוגי? טיפול אישי? טיפול משפחתי?
תוכן עניינים
מהי מסגרת הטפול המתאימה? לאן ומתי כדאי לפנות?
לא פעם אנו נתקלים בבלבול ובקושי לבחור את מסגרת הטיפול הנכונה. האם בעיה עם אחד מהילדים במשפחה, מחייבת הפנייתו לפסיכולוג?
האם כדאי לטפל בקשיים משפחתיים כאשר כל בני המשפחה לוקחים חלק בתהליך, אולי ניתן להסתפק בהדרכת הורים?
האם טיפול זוגי יתאים כאשר אחד מבני הזוג חש תסכול, כעס, חוסר סיפוק מהקשר? ומה באשר לתחושה שלבן/ת הזוג בעיות אישיות שמשפיעות על הקשר, אבל לא בהכרח קשורות אליו?
כאשר קיימת התלבטות באשר להמשך הקשר, ולא ברור לי האם נכון לתת הזדמנות נוספת, או שמא פרידה היא האפשרות הפחות גרועה מבין השתיים?
ננסה לערוך מעט סדר באפשרויות הטיפול השונות.
טיפול זוגי מתי ובאילו מקרים?
בעקבות משבר זוגי, קשיים חוזרים בזוגיות שאינם נפתרים במאמץ משותף,לאחר דיאלוג בין בני הזוג, רצון לשפר את התקשורת ולהתמודד עם קונפליקטים באופן יעיל ונכון, כאשר קיימת מחלוקת על דרך חינוך הילדים, או כאשר מחלוקת זוגיות מחלחלות לתוך ההורות, בכל אותם מקרים ואחרים נמליץ על טיפול זוגי במשותף ובנוכחות שני בני הזוג.
לעיתים משבר זוגי נגרם כתוצאה מהתנהגות, או פגיעה של אחד מבני הזוג באחר. במקרים אלו נשמע לא פעם את בן הזוג הפגוע מצפה כי בן הזוג שפגע יפנה ויקבל עזרה בעצמו, שכן הוא אינו חלק מהפגיעה. אנו לרוב נמליץ להגיע לפחות בשלב הראשון ביחד, וזאת מכמה טעמים.
ראשית, גם אם צד אחד פגע, או “אחראי” למשבר, הרי שהקשר הזוגי עצמו נפגע, ולכן תהליך השינוי, עיבוד המשבר, והיציאה ממנו, רצוי שתעשה במשותף.
שנית, לעיתים תהליכים אישיים נמשכים זמן רב, כך שהטיפול האישי יכול להצליח, אבל הזוגיות בינתיים תקרוס.
שלישית, הזוגיות הנה מערכת שבה שני הצדדים משפיעים ומושפעים זה מזה, ולכן העבודה המשותפת, יכולה להוביל לאבחון מהיר של הבעיות, והתמודדות מוצלחת ויעילה עמן.
לבסוף, פגישה משותפת בה נוכחים שני בני הזוג, מאפשרת יצירת קשר טוב יותר במקביל עם כל אחד מהם. כאשר טיפול זוגי מתחיל בפגישות נפרדות, הרי עלולה להיווצר אצל אחד מבני הזוג תחושה של ייתרון לבן הזוג שהיה שם לפניו, והספיק ליצור קשר עם המטפל. כנוסף, פגישה בה שני בני הזוג נוכחים, מאפשרת למטפל הזוגי התבוננות חדה יותר על המערכת הזוגית, למידה על דפוסי התקשורת הקיימים בה, על נקודות החוזקה והחולשה.
טיפול זוגי בנפרד
פניה לטיפול זוגי רק של אחד מבני הזוג, מומלצת כאשר בן/ת הזוג האחר מסרב להגיע לטיפול. הפניה בנפרד מעבירה מסר חד משמעי של לקיחת אחריות, של רצון עיקש לחולל שינוי, ושל אמונה שניתן לשפר את איכות החיים הזוגית. מתוך ניסיון רב שנים, כמעט בכל המקרים, בני הזוג ה”סרבנים” מצטרפים במהרה לתהליך. הסקרנות, החשש מפני מה שקורה שם בהעדרם, הידיעה ש”השד לא נורא כל כך” לאחר שבן הזוג כבר קפץ למים, וכן המסרים המועברים אליהם דרך הפניה, מדרבנים אותם להצטרף.
טיפול אישי – טיפול פסיכולוגי – פסיכותרפיה
לטיפול אישי – פסיכותרפיה, כדאי לפנות כאשר השאלות המטרידות הנן אישיות, כאשר השפעת על המערכת הזוגית מועטה, וכאשר אינן מושפעות במיוחד מהקשר הזוגי (ראה פירוט בנושא טיפול פסיכולוגי) .
עוד נמליץ להגיע לטיפול אישי, כאשר עולות שאלות סביב המשך הקשר – פרידה, רומן מחוץ לקשר, סוגיות בהן ההחלטה הנה של האדם עצמו, ללא קשר לבן הזוג שלו. לדוגמא, אדם שניצב בפרשת דרכים סביב שאלות על המשך הקשר, שמבקש לברר את רגשותיו כלפי הפרטנד/ית, התאהבות באחר וכד’ – לכל אלו התשובות לא ימצאו במסגרת הזוגית אלא רק האישית. יהיה על האדם לברר קודם כל עם עצמו, האם נכון לו המשך הקשר, לפני שייפנה לנסות ולחולל שינויים בזוגיות עצמה.
טיפול משפחתי, הדרכת הורים, טיפול בילדים
הורים רבים המתמודדים עם קשיים רגשיים, התנהגותיים, חברתיים ואחרים של ילדיהם, ממהרים לחפש אחר פיתרון עבור הילד, בדמות טיפול פסיכולוגי בילד עצמו. יש לזכור כי פעמים רבות, בעיות אצל ילדים יכולות לבטא קשיים משפחתיים, זוגיים והוריים, הבאים לידי ביטוי דרך התנהגות קשה של אחד או יותר מהילדים במשפחה. ידוע, כי קונפליקטים קשים בין ההורים, מעודדת את הילדים “לייצר” בעיות, במטרה למשוך את תשומת הלב, ולהסית את הקונפליקט המאיים על הילד, מהזוגיות אל ההורות. וכך לגרום להורים לעסוק בילד, במקום לערער את הביטחון שלו ביציבות המשפחה.
אנו נמליץ, כשלב ראשון, להגיע להדרכת הורים והתייעצות ללא הילד. כאשר מדובר בבעיות שכיחות, נציע טיפול באמצעות הדרכה למטפלים עצמם – כלומר להורים. פעמים רבות, הבנה משותפת של שני ההורים אודות הקשיים עמם מתמודד הילד או הילדים בבית, כמו גם המצוקות שלהם כהורים, ומתן כלים מתאימים לעבודה משותפת מולם, תאפשר להורים לפתור בעצמם את הבעיות, מבלי להכניס למערכת המשפחתית גורם חיצוני בדמות מטפל.
כאשר הבעיות מחייבות מתן מענה אישי לילד, נמליץ לבחון אפשרות של טיפול באמנויות לילדים (טיפול בתנועה, פסיכודרמה, טיפול בהבעה באמצעות יצירה), כל אלו הוכחו כיעילים ומקדמים לעיתים יותר מהטיפול בשיחות. מניסיון רב שנים, למדנו כי הטיפול באמנויות מצליח להתגבר על התנגדויות לטיפול, לרוב הילדים קל יותר ליצור קשר, להתחבר, ולחלוק את המצוקה, כאשר הביטוי להן אינו רק מילולי, אלא מגיע מתוך העשייה האמנותית.
טיפול משפחתי בנוכחות כל בני המשפחה או חלק מהם יומלץ כאשר ההדרכה ההורית אינה מספקת לפתרון הקשיים. בטיפול המשפחתי, נפגשים עם בני המשפחה ביחד ולעיתים בנפרד, ועובדים במקביל על הקשיים המשפחתיים – בין היתר ניתן לעבוד על דפוסי התקשורת, הגבולות, הלכידות המשפחתית ועוד. מדובר בתהליך קצר, שלרוב יוביל לעבודה זוגית עם ההורים.
