טיפול זוגי: האם ניתן לגשר על פערים

דויד וגילה הגיעו להחלטה כי טיפול זוגי, יהיה המוצא האחרון לפני פרידה, התחושה של שניהם שכבר אי אפשר יותר, אין אפשרות לגשר על הפערים, על הרצונות, עד מהרה עלו בזו אחר זו הטענות ההדדיות:
“אם אני אגיד שחור, היא תגיד לבן, אם אגיד שבחוץ יום, היא תתעקש ששעת לילה עכשיו”… “הוא עושה דווקא, יודע היטב מה חשוב לי, ופשוט מצפצף, לפעמים נראה לי שהוא פועל להכעיס.”
“אני כבר לא יכול עם הפזרנות שלה, היא מתנהגת כמו ילדה קטנה ולא עושה חשבון. ואני לא יכולה עם האובססיה שלו לאסוף, לא לזרוק שום דבר, עם הקמצנות שלו, ולא שהמצב הכלכלי שלנו כל כך רע…”

העימותים ומאבקי הכח בין גילה ודויד הם מהמוכרים והשכיחים בקרב הפונים לקבלת ייעוץ זוגי, וכאן נשאלת השאלה המוכרת, האם באמת ניגודים נמשכים זה לזה, ואם כן מדוע, למה אנחנו עושים זאת לעצמנו. האם באופן לא מודע אנחנו בוחרים לעצמנו את בן/ת הזוג שיפגע בנו במקום הכי כואב ורגיש שלנו, ולשם מה לעזאזל אנחנו מביאים זאת על עצמנו…

הבחירה בבן הזוג – חזרה לזירת הפשע

למרות שדיוד וגילה נשואים מזה שנים, המפתח להבנת הקשיים שלהם כמו של רבים אחרים, נמצא בשלב הראשון של הקשר, בו אנו בוחרים את בן הזוג שלנו. חלק מהבחירות שלנו מודע וברור: אנו יכולים לחפש את הדומה לנו, ולעיתים את השונה. אנו עשויים להתאהב באדם שנדמה לנו שיוכל להשלים תכונות שחסרות לנו, שמזכיר לנו תכונות אהובות בנו ובקרובים לנו, כאלו המתאימות למסרים החברתיים והחינוכיים לאורם גדלנו ועוד. בצד הבחירה המודעת, מתבצע תהליך בחירה פחות מודע עבורנו. אנו מחפשים ומוצאים את מי שנוגע בכאב ובפצעים המוקדמים שלנו שנוצרו עוד בשלבי הילדות המוקדמים לרוב על ידי הורינו. אין המדובר בהכרח בטראומות קשות במיוחד, אלא בחוויות שנצרבו בזיכרון המוקדם, ולעיתים כלל איננו ערים להן. אנו נחפש באופן לא מודע את האדם שיחזיר אותנו ל”זירת הפשע” לאותן חוויות מהעבר שעדין כואבות ופוגעות בנו. במהלך טיפול זוגי, ננסה לחקור ולהבין את מקורות הקונפליקט ואת שורשיהם מן העבר.

טיפול זוגי כשילוב בין חוויות העבר להתנסויות בהווה:

כילד גדל דויד במשפחה בה נדרשה שליטה עצמית רבה, הוא ננזף כל אימת שהרשה לעצמו לאבד שליטה ולבטא רגשות, במשפחתו קידשו את הקרבת הקורבנות ובזו להנאות החיים הקטנות והגדולות. “הנאה” היתה מילת גנאי, ואילו “ויתור”, “איפוק”, ו”ביטול עצמי לטובת האחרים” – היו ערכים נעלים. לא פלא איפה שההתאהבות בגילה לא כללה רק התאהבות ביופיה, חכמתה, נדיבותה. היתה שם גם התאהבות בספונטניות, באהבת החיים ובקלילות שלה, כפי שתאר זאת דויד. אך אבוי, מה שגרם לו להתאהב הפך עד מהרה לקושי העיקרי. דויד נמשך באופן לא מודע, אל כל אותן תכונות שנאלץ בילדותו להדחיק ולהמנע מהן. בעוד שבשלבים הראשוניים של ההתאהבות, התכונות הללו נדמו בעיניו כמושכת, אחרות מעניינות, מלהיבות, הרי שבהמשך, כאשר הלהט שכח מעט, אותן תכונות בדיוק החלו לעורר בו כעס ותסכול. גילה דרכה בלי משים במקום הכואב ביותר עבורו, כאשר העזה בהתנהגותה לבטא משאלות לב שדויד למד להדחיק ולהסתייג מהן.

גילה העלתה במהלכו של טיפול זוגי, כי מאז ומתמיד זכרה עצמה כמי שהתקשתה לתפוס מקום בין אחיה הבכור והצעיר. היא זכרה עצמה כילדה מפונקת, הפחות מוצלחת בהשוואה לאחיה, בשונה מהם היא לא נדרשה להצלחות ולהשגים, ללקיחת אחריות. אין פלא שהיא התאהבה בדויד שהקרין ביטחון, סמכות, רצינות, ונדמה בעיניה כסלע איתן שישמור עליה מכל רע, אך בהמשך החלה התנהגותו להזכיר לה את אמה, ששלטה בבית ובחייה ביד רמה, ובדומה לה גם דויד הגיב בכעס ובנתקים ממושכים כאשר היא גילה העזה  לעמוד על דעתה.

טיפול זוגי כמאפשר מפגש ושילוב בין ה”אני הבוגר” לבין “הילד” שבי

המפגש בין דויד לגילה אינו רק המפגש בין שני אנשים בוגרים, אלא גם בין שני “הילדים הקטנים” הקיימים בהם. זהו מפגש בין דויד הילד המפוחד מפני כל גילוי של איבוד שליטה, של רגש, הילד שנדרש ממנו בעבר לשמור ולדאוג לעצמו ולהישמר מהעולם, לדעת שמחר הוא עלול להישאר חסר כל וחסר ישע. ואילו גילה מצדה חווה את דויד כמי שחוסם אותה, וכמי ששוב לא מאפשר לה עצמאות, לא סומך עליה, ומסתכל עליה מלמעלה למטה כהורה אל ביתו. וכך גילה פוגשת את השחזור של יחסיה עם הוריה ביחסיה עם בן זוגה, ומשחזרת שוב את אותן תחושות קשות מהעבר, ואילו דויד פוגש את מי שמסמלת בעיניו את החופש, הקלילות, ההנאה, – כל מה שנאסר עליו כילד, והודחק על ידו. ושניהם מגיבים בכעס כאשר הם תופסים זה את זה כמי שמייצג עבורם את הניסיון של האחרים לשלוט ולהכתיב את חייו.

טיפול זוגי כדרך לפתיחת “הקופסא השחורה”

מדוע כלל נוצר מפגש הכאב הזה? מדוע אנו משחזרים לעצמנו התנסויות פוגעות כל כך? ייתכן שאנו מצפים באופן לא מודע, לחוויה מתקנת. כך שבעוד כילדים לא היה בכוחנו להתמודד מול הורינו החזקים, הרי הפעם כמבוגרים, אנו מאמינים שנוכל לנצח ולהצליח במקום בו “נכשלנו” בעבר. התהליכים הפיזיולוגים ההורמונליים שמתחוללים בשלב ההתאהבות  וגורמים ל”הסתנוורות” מסייעים לנו להיות מוקסמים מתכונות אותן אנו תופסים כמשלימות ומחזקות אותנו. תכונות שבעתיד הלא רחוק יהפכו להיות בלתי נסבלות עבורנו.
זאת הסיבה להסברים של בני הזוג באשר לבחירה: “רציתי להתחתן עם בחור חזק, יציב, שיקנה לי ביטחון, ויום אחד התעוררתי במיטה וגיליתי לצידי זן חדש של פרד…. חלמתי תמיד על בת זוג תוססת,  מלאת חיים, ספונטנית ונמרצת, ובן לילה היא הפכה לאשה היסטרית, לחוצה, ושתלטנית…”

מה שיותר כואב יותר עמוק….

בחיי היום יום שלנו אנו חיים ומסתגלים להרבה תכונות של בן הזוג השונות מאלו שלנו, לחלקן הגדול כלל איננו ערים. הכאב והקונפליקט נוצרים כאשר תכונה או דפוס התנהגות מסוים, נוגעים במקום שבו קיימים פצעי העבר שלנו, לרוב הם אינם מודעים.
אנו נפגוש את הקונפליקטים הללו בעוצמה רבה בשנים הראשונות של הקשר, מייד לאחר שמסתיים שלב ההתאהבות ומתחיל שלב אותו אנו מכנים שלב מאבקי הכח. בני הזוג ימצאו עצמם מנהלים עימותים אינסופיים, מתישים, בניסיון נואש להסיט את צעדיו של בן הזוג כך שלא ידרוך היכן שכואב, ויותיר מקום גם לרצונות, לצרכים ולרגשות שלנו בזוגיות.

לעיתים הקונפליקטים הללו מתקיימים לאורך שנים, והמנעות מתהליך של טיפול זוגי, עלול ליצור אט אט ריחוק רגשי. בקרב חלק מהזוגות, הולדת הילדים, והצורך לדאוג ולטפל בהם, עשויים לדחוק לתקופת מה את הקשיים הללו לקרן זווית, ואילו בקרב זוגות אחרים עם המעבר להורות  מתעוררים ביתר שאת מאבקי הכח וחילוקי הדעות ופוגעים בזוגיות כמו גם במשפחה כולה. כאמור, גם כאשר העימותים הזוגיים הפכו ל”נסבלים” בשלבי ההורות הראשונים, הם עלולים לשוב ולעלות בעוצמה עם השנים, כאשר הילדים גדלים והמשימות ההוריות הולכות ומצטמצמות. או אז נפגוש בקליניקה את אותם זוגות שבדרכים כאלו ואחרות חיו עם הפערים והריחוק שנוצר ביניהם, אך בגילאים מבוגרים יותר, בדומה לדויד וגילה, מתחילים לחוש שלא ניתן להמשיך הלאה ביחד, אלא שאז טיפול זוגי לעיתים עלול להיות מעט מאוחר מידי.

טיפול זוגי: המקום בו קונפליקט הופך למתנה

אז מה ניתן לעשות, כאשר אנו בוחרים כל כך בקפידה את האדם שיהיה הסיוט של חיינו בהמשך. ראשית עלינו לזכור כי הכאב הרגשי בדומה לכאב הפיזי, נועד להתריע מפני בעיה המחייבת התייחסות. ולכן כאשר אנו מצליחים לנצל את הקונפליקט לצורך עובדה אישית וזוגית, הרי שניתן בעזרת הקשר הזוגי לרפא את פצעי העבר, ולהרוויח צמיחה אמיתית וגדילה רגשית אישית.

האם אפשר גם אחרת?

חלק גדול מהזוגות, עם השנים לומד לקבל ולחיות זה עם “שיגיונותיו” של זה, ובהדרגה כאשר הזוגיות תומכת ומכילה, עשוי להתרחש סוג של “תיקון”. כל אחד מבני הזוג יהיה מסוגל להתמודד עם התנסויות המזכירות את חוויות העבר הכאובות, אלא שהפעם הוא יחוש בעל כוח ויכולת להצליח בפתרונן. בנוסף, בהדרגה, יהיה בכוחו לקחת לעצמו משהו מאותן תכונות “מבהילות” שמייצג האחר ולשייכן אליו כרצויות ומתאימות לו.
גילה עשויה היתה לחוות את עצמה כמי שמסוגלת להתמודד עם דמות חזקה ודומיננטית מבלי לאבד את עצמה בדרך. טיפול זוגי דינאמי אפשר לה לתפוס ראות את הדומיננטיות של דויד כחלק ממנה, כמו גם את יכולתה לראות עצמה כאישה בוגרת המסוגלת ליטול אחריות, לסמוך על עצמה וכל שיקול דעתה, כפי שלא יכלה בעבר. במקביל, דויד היה עשוי לקבל מגילה מתנות אחרות, את הקלילות, היכולת לפרגן לעצמו ולהינות מהחיים מבלי להרגיש אשם על כך, לבטא את רגשותיו מבלי לחוש מפוחד, אשם, חלש ודחוי, כפי שחווה זאת כילד.

תהליך של טיפול זוגי במקרים אלו, יוצא למסע משותף של בני הזוג אל נקודות הכח האישיות והמשותפות, אך גם אל פצעי העבר, והשפעתם על ה”ריקוד הזוגי” בהווה. המסע מאפשר להיעזר זה בזה על מנת לטפל ולרפא את אותם פצעים מבלי להיבהל ומבלי להכחישם. טיפול זוגי יחייב את שני בני הזוג למאמץ אישי וזוגי על מנת לתת לאחר תחושה של קרבה, ביטחון וקבלה באמצעותם ניתן יהיה ליצור מרחב מתאים בו ניתן יהיה לטפל בפצעים בדרך עדינה ומכילה, זאת בעזרת דיאלוג בוגר ופתוח, תוך מודעות, הבנה וקבלה של הצרכים ההדדיים בקשר. טיפול זוגי  גם יחזק את היכולת של השניים לבחון האם הם מוכנים להשלים עם חוסר השלמות שבקשר, ולחיות בזוגיות שלעיתים גם אינה מספקת באופן מלא מענה לכל הצרכים.
המסע הזוגי שמתחיל בקונפליקט יסתיים בסוג של תיקון, של בחינת היכולת לאהבה בוגרת ובשלה זה את זה, אהבה שמשמעה קבלת האחר על הטוב והמוצלח, כמו גם על נקודות התורפה שבו.