המשך המחקר – טיפולי פוריות חלק ד’
שני המשתנים העיקריים שנבדקו, כמתווכים אפשריים הנם מידת ההתאמה בין טמפרמנט התינוק לבין דמות ההתקשרות (goodness of fit) , וכן רגישות האם לצורכי התינוק Crockenberg, 1981., Mangelsdorf et al. 1990., Seifier et al. 1996)).
במחקר הנוכחי שוער כי ייתכן ודרך ההולדה המיוחדת, תשפיע אף היא באופן עקיף, על הקשר שבין הטמפרמנט של הילד כפי שנתפס על ידי האם, לבין מידת הביטחון בהתקשרות. שיערנו כי המשתנים “לחץ הורי” ו”עמדות הוריות” שהערכנו אותם כמשמעותיים יותר עבור אמהות IVF, עשויים לשמש במקרה זה כמתווכים בהעצמת הקשר שבין משתני הטמפרמנט לבין הביטחון והתלות בהתקשרות.
שוער כי בקרב קבוצת ה-IVF, תימצא מידה גבוהה של התאמה בין טמפרמנט “קשה” של הילד לבין “עמדות הוריות” חיוביות ו”לחץ הורי” גבוה, וביניהם לבין ציונים נמוכים של ביטחון וציונים גבוהים של תלות בהתקשרות.
בשונה מהמשוער, מרבית הקשרים המובהקים בין סולמות הטמפרמנט לבין הביטחון והתלות בהתקשרות, שהופיעו טרם בוצעה בקרה על משתני ה”עמדות” וה”לחץ ההורי”, נותרו מובהקים גם לאחריה. כלומר משתנים אלו לא מילאו תפקיד בקשר שבין הטמפרמנט לבין הביטחון בהתקשרות. יתרה מכך, בקרב קבוצת ה-IVF, הקשרים בין הפרמטרים “לא מסתגל” ו”לא חברותי” לבין “ביטחון בהתקשרות”, אף התחזקו כאשר נוכתה השונות המשותפת להם ולמשתני ה”עמדות”. היינו, בקרב קבוצת ה-IVF, משתנה “העמדות”, לא רק שלא העצים את הקשר בין הטמפרמנט לבין ההתקשרות, בחלק מהמדדים נמצא כי מיתן והחליש אותו.
רק בקרב אמהות שהרו לאחר יותר מ- 24 חודש הקשר בין “נרגן” לבין “הביטחון” חדל להיות מובהק כאשר נשלט משתנה ה”לחץ ההורי”, כלומר עבור תת קבוצה זו, משתנה הלחץ ההורי היה זה שתיווך בין הטמפרמנט לבין הביטחון בהתקשרות. באופן דומה, ובניגוד למשוער, גם בקרב קבוצת ההשוואה, נמצא כי משתנה ה”לחץ ההורי”, שימש משתנה מתווך בין ציוני הביטחון לבין שניים מסולמות הטמפרמנט- “נרגן” ו”לא חברותי”, וכאשר נוכתה השפעתו, הקשר חדל להיות מובהק.
ניתן אם כן לפרש תוצאות אלו כמחזקות את השפעתם הישירה של משתני הטמפרמנט המולדים (כפי שנתפסים על ידי האם) על הביטחון ביחסי ההתקשרות שמתפתח בהמשך. השפעה זו של הטמפרמנט שעוצמתה בקרב קבוצת ה-IVF, לא רק שלא פחתה כתוצאה ממעורבותם של משתני “הלחץ ההורי” ו”עמדות ההוריות”, אלא אף התחזקה.
הסבר אפשרי לתופעה נעוץ בהלימה שבין ההתנהגויות שתוארו באמצעות ה-AQS, לבין אלו שעל פיהן הוערך הטמפרמנט, ולפיכך ההקבלה בין ההתנהגויות יצרה מתאמים מובהקים בין המשתנים. מחקר זה שנערך בנקודת זמן אחת, צמצם את יכולתנו לבחון את הקשר שבין תפיסת הטמפרמנט על ידי האם בשלבי הינקות המוקדמים (בהם עדין לא מופיעות התנהגויות התקשרותיות כלפי ה”בסיס הבטוח”), על יחסי ההתקשרות המאוחרים יותר, כפי שנמצא במחקרים אחרים.
דווקא הממצא לפיו, בקרב קבוצת ההשוואה משתנה הלחץ ההורי שימש מתווך בין ציוני הביטחון לבין שניים מסולמות המזג, עשויה לרמז על הבדלים בתפיסות האמהות את ילדיהן. בעוד שאמהות בקבוצת ההשוואה הושפעו ממידת הלחץ ההורי שלהן ונטו לדווח על קשר יותר חזק בין טמפרמנט “קשה” לבין ציונים נמוכים יותר של ביטחון בהתקשרות, הרי בקרב אמהות IVF (למעט אמהות שהרו לאחר יותר מ-24 חודש בקשר שבין “ביטחון” לבין “נרגן”), הקשר בין הטמפרמנט לבין הביטחון בהתקשרות כלל לא הושפע ממשתנים אלו, הקשורים לתפיסת האם את תפקידה ההורי. ייתכן כי ממצאים אלו מרמזים על כך שבקרב אמהות IVF משתנים אלו אינם מהווים חלק ממכלול הייצוגים הפנימיים של האם, ולכן אינם משפיעים על דרך תפיסתה הכוללת את הילד כפי שהוצע על ידי Seifer et al. (1996). עם זאת, משתנה “הלחץ ההורי” ששימש כמתווך שבין “נרגן” לבין ה”ביטחון” בהתקשרות, בקרב אלו שילדו לאחר יותר מ-24 חודשי טיפול, כמו גם בקרב קבוצת ההשוואה, מחייב בחינה נוספת של משתנים המשותפים לשתי הקבוצות הללו, על מנת להבהיר את תפקידו של ה”לחץ ההורי”.
4.ד – תפקיד הלחץ ההורי
העדויות המחקריות המצביעות על רמה גבוהה של לחץ בקרב נשים המתמודדות עם טיפולי פוריות (בירמן ואחרים 1991), ועם ההריון שבא בעקבותיהם (McMahon, 1999), עוררו את השאלה האם גם לאחר סיומו המוצלח של המשבר, עם הולדת הילד, חשופות אמהות IVF לרמה גבוהה יותר של לחץ היבוא לידי ביטוי בקשר הורה – ילד. שוער כי בקרב אמהות שילדו לאחר טיפולי IVF, רמת הלחץ ההורי תהיה גבוהה בהשוואה לאמהות שילדו ללא טיפולי פוריות.
הממצאים לא הצביעו על הבדלים בין אמהות IVF לבין האחרות בעוצמת הלחץ ההורי שדווחה על ידן, למעט במדד ה”יכולות ההוריות” (אחד מתוך 13 המדדים), בו דווקא אמהות IVF, דיווחו על רמת לחץ נמוכה לעומת האמהות בקבוצת ההשוואה. יש לציין כי מדד זה וכן מדד ה”דיכאון” נחשבים למדדים בעלי התרומה המשמעותית ביותר לציון הכולל של סולמות ההורה ב- PSI . ציונים גבוהים במדדים אלו עשויים לשקף בין היתר חוסר ניסיון, ידע, חוסר סיפוק מהתפקיד ההורי, חוסר קבלה וביקורת מצד ההורה האחר, ועוד. כאמור, על אף ההבדל המובהק בין הקבוצות במדד זה, לא נמצא הבדלים בציון הכולל של כלי זה וכן לא נמצאו הבדלים בתתי סולמות אם וילד.
חלוקתה של קבוצת ה – IVF על פי “מספר מחזורי הטיפול” העלתה כי אמהות שעברו יותר מ- 3 מחזורי טיפול, דיווחו על רמה גבוהה יותר של לחץ הורי בסולם הילד.
העדר הבדלים בין שתי הקבוצות, כמו גם בין העדר קשר בין “משך הזמן” לבין לחץ הורי, בצד הקשר שנמצא בין מספר מחזורי הטיפולים לבין הלחץ, מעלה שאלות באשר להשלכותיהם של אירועים שהתרחשו טרם הולדת הילד לבין התפקוד האימהי כפי שהוערך באמצעות שאלון לחץ הורי (PSI).
החשיבות בהבנת התהליכים שקודמים ללידה חיוניים להבנת התהליך בו נקשרים גורמי דחק להורות, וכיוון שהם קודמים להורות הם אינם מושפעים מקיומו של הילד וממאפייניו, אלא תלויים במשתנים אישיותיים של ההורים, ושל הסביבה בה הם מתפקדים.
נטייתן של אמהות שעברו מספר רב של מחזורי טיפול, לדווח על רמה גבוהה יותר של לחץ הורי, תואמת עדויות קודמות המצביעות על השפעותיהם של אירועי חיים משמעותיים על עוצמת הלחץ ההורי ( (Deater-Deckard & Scarr, 1996., Crnic & Greenberg, 1990., Abidin 1990., Ostberg & Hagekull, 2000).
בחינת השפעתם של משתנים הקודמים ללידה על חווית הלחץ ההורי ולאחריה, תועדה במספר מצומצם יחסית של מחקרים, רובם התמקדו במשתנים אישיותיים של בני הזוג (Cowen et al. 1985., Noppe et al. 1991 Cowan & Cowan 1988., Belsky et al. 1997), ובמשתנים דמוגרפיים (Hoff-Ginsberg, & Tardif, 1995) כגון גיל צעיר מאד ( Stier et al. 1993) או מבוגר של האם (Ostberg & Hagekull, 2000), השכלה נמוכה ( McBridge, 1991. Younger, 1991) מספר ילדים רב במשפחה (Lavee et al. 1996). כמו כן נבדקו משתנים סביבתיים בעלי פוטנציאל סיכון מובהק ביניהם: עוני (Webster-Startton, 1990), והעדר תמיכה חברתית (Fiore et al. 1983). סקירת הספרות מעלה כי גורמי הדחק שקדמו להורות, נותרו בעינם גם לאחריה, חלקם חיזקו את הקשרים בין ההורות לחוויית הלחץ, בעוד לאחרים הייתה השפעה שולית בלבד או כלל לא.
בספרות הקלינית מתוארים הורים לילד שנולד לאחר אובדן, כמו גם הורים שהולידו לאחר מאמצים וסבל רב, כנמצאים בקבוצת סיכון לחוות לחץ הורי גבוה. פיתוח ציפיות לא מציאותיות מהילד ומעצמם והאכזבה בעקבות חוסר יכולתם לממש ציפיות אלו, ומילדם למלא אחר הפנטזיות שלהם, עלולים לעורר מתח ולחץ (Menning, 1980., Garner,1985., Davis, 1991). בנוסף, החרדה מפני אובדן נוסף, כמו גם האבל הלא פתור מן העבר, אף הם עלולים להחריף את הלחץ והמצוקה Cain & Cain, 1964)). העדר ההבדלים בין קבוצות המחקר ב”לחץ ההורי”, והקשר שנמצא בין מספר טיפולים לבין לחץ הורי גבוה (בסולם ילד), מחדד שוב את השאלה באשר לקווי דמיון בין אמהות IVF לבין אמהות שחוו אובדן כתוצאה ממוות. כפי שתואר בפרק המבוא כישלון בטיפול דומה במאפייניו להפלה טבעית, שכן גם כאן במרבית המקרים קיים עובר (הביצית המופרת), שניתן לצפות בו, אך סיכוייו להיקלט ולהתפתח עם השבתו לרחם, קטנים. ולפיכך בדומה לאמהות שחוו אובדן קודם, גם אמהות שעברו מספר גבוה של מחזורי טיפול חוות אובדנים רבים, ולכן בהמשך עשויות אף הן להיחשף ללחץ הורי גבוה.
מבין המחקרים המועטים בהם נבחן משתנה זה של מספר מחזורי הטיפול, ניתן להבחין כי נתוני המחקר הנוכחי תואמים גם את דיווחיהם של McMahon et al. (1997.,1999). בשני מחקריהם שנערכו באוסטרליה נמצא קשר בין מספר מחזורי הטיפול לבין הסתגלות להריון ולחודשי ההורות הראשונים. אמהות שעברו מחזור טיפול יחיד, נטו לדווח על פחות רגשות שליליים בהשוואה לאמהות שעברו יותר ממחזור אחד ואף פחות מקבוצת הביקורת. כמו גם את דיווחם של בירמן ועמיתיה (1991), שמצאו כי במהלך טיפולי IVF, נשים, ללא ילדים לאחר שניים או יותר ניסיונות טיפול, נמצאות בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לדיכאון, חרדה ועוינות.
ממצאי המחקר שלא העלו הבדלים בין קבוצת ה-IVF לבין קבוצת ההשוואה תואמים ממצאים קודמים. במחקרם של Gibson et al. (2000). לא נמצא קשר בין המשתנים, ואילו במחקרים אחרים אף דווח על מידה נמוכה יותר של לחץ הורי בקרב אמהות IVF בהשוואה לאמהות בקבוצת ההשוואה ( Golombok et al. 1995,1996., Van Balen 1996, Weaver et al. 1993). יש לציין כי במחקרים אלו לא נבחנו מספר מחזורי הטיפול או משך תקופת הטיפולים.
מנגד, ממצאי המחקר המצביעים על לחץ הורי גבוה בקרב אלו שהתנסו במספר רב לש טיפולי פוריות, עולים בקנה אחד עם עדויות שהצביעו על קשיים בתפקוד ההורי, לאחר עקרות. מידה גבוהה של לחץ, וקשיים בתפקוד ההורי נמצאו בקרב אמהות שחוו עקרות ((Burns, 1990, אמהות IVF נטו לתפוס את ילדיהן כקשים יותר לטיפול, את עצמן כבעלות דימוי עצמי נמוך ואת כישורי ההורות שלהן כנמוכים בהשוואה לאמהות אחרות (McMahon et al. 1997., Gibson et al. 2000), עוד דווח על נטייה לדיכאון במהלך שנת החיים הראשונה של התינוק (Raoul-Duval et al. 1994), וכן עיסוק ודאגת יתר לילדיהן (Gibson et al. 2000).
Hahn & DiPietro (2001), על אף שלא מצאו הבדלים במדדי הלחץ ההורי בין אמהות IVF לבין האמהות בקבוצת הביקורת, כאשר פלחו את קבוצת – IVF, אמהות להן ילד יחיד דיווחו על רמה נמוכה יותר של לחץ הורי בהשוואה לאמהות IVF להן יותר מילד אחד, וכן בהשוואה לקבוצת הביקורת. החוקרים העריכו כי ההבדלים שהתגלו בקרב קבוצת ה-IVF, עשויים להסביר עדויות מחקריות קודמות שהצביעו על לחץ הורי נמוך יותר בקרב אמהות IVF, שנתרם בעיקר על יד אמהות IVF לילד יחיד. מחקר זה כמו קודמיו, לא בחן את הקשר בין משתנים הקשורים להליך ההולדה (כמו מספר מחזורי הטיפול), לבין יתר המשתנים התלויים, בנוסף ייתכן כי מקורות הלחץ ההורי לאורך השנים עשויים להיות שונים מאלו הקיימים בראשית ההורות.
הממצאים שאינם מרמזים על הבדלים, עולים בקנה אחד עם טיעוניו של Lazarus (1984) לפיהם, ללחצים המינוריים בחיי היום יום, וביניהם אלו הכרוכים בגידול ילדים, השפעה משמעותית יותר על תחושת המסוגלות הסובייקטיבית של הפרט וחווית הלחץ שלו. מחקריו הראו כי האופן בו העריכו אנשים את הלחצים היומיומיים, ניבא באופן מוצלח יותר את הרווחה האישית (well-being), זאת בהשוואה לאירועי חיים משמעותיים (כמו גירושין, עוני, מחלות וכד’). יתרה מכך, לחצים יומיומיים ניבאו באופן ישיר לחץ רגשי, דיכאון וחרדה. לא מן הנמנע, אם כן, כי למערכת הלחצים היומיומית בהווה השפעה רבה יותר על תחושת הלחץ ההורי, בהשוואה לחווית העקרות ולהליך הטיפולים שקדמו להולדת הילד. בנוסף, ייתכן כי משתנים נוספים המעורבים בתהליך (כדוגמת העמדות ההוריות), מיתנו את השפעות אירועי הדחק מהעבר (לפחות עבור אלו שלא התנסו בכישלונות טיפוליים חוזרים), ולכן לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות. השאלה בדבר השפעתם של הלחצים היום-יומיים על חווית הלחץ ההורי נותרה פתוחה, שכן במחקר הנוכחי הוערך הלחץ ההורי באמצעות ה-PSI, הליך זה מאפשר הערכה רחבה של עוצמת הלחץ ההורי במערכת הורה-ילד בתחומים המעוררים לחץ, אולם הוא אינו מכוון להעריך באופן ספציפי לחצים שמקורם בחיי היום יום וכן הוא אינו מתמקד באירועים מסוימים. תוצאותיו משקפות איפה נסיבות בעייתיות ופחות לחצים נורמטיביים.
העדר קשר בין החוויות שקדמו להורות לבין תחושת הלחץ ההורי בהווה, תואמת גם ממצאים קודמים לפיהם, בקרב נשים, בשונה מגברים, לא נמצא קשר בין חווית הלחץ טרם הלידה ללחץ ההורי לאחריה Feldman (1988) Barnett & Baruch (1987), סבורות כי הבדלים מיגדריים אלו, מקורם בציפיות החברתיות מהנשים כי ימלאו באופן טבעי את תפקיד המטפל במשפחה, שמקשות על הנשים להודות שהורות הנה חוויה מעוררת לחץ. ייתכן כי עבור אמהות IVF, הציפיות החברתיות המתווספות לציפיות העצמיות, מגבירות את החשש להודות בקשיים ולחשוף חולשות.
זאת ועוד, הממצאים שאינם מצביעים על ההבדלים בין קבוצות המחקר, עשויים לשקף מציאות לפיה, לא די בהתנסות בטיפולי הפוריות, כדי שיוטבע חותם בדמות הלחץ ההורי. ככל הנראה, האכזבות החוזרות כתוצאה מכישלון הטיפולים, הן התורמות באופן משמעותי לתחושת הלחץ בהמשך. מנגד עבור אלו שהתנסו במספר מועט יותר של טיפולים, ייתכן כי עבורן, ההצלחה בפתרון בעיית הפוריות, עם הולדת הילד, האפילה על חוויות העבר הקשות. יתר על כן, בין תקופת הטיפולים לבין מילוי השאלונים חלפו לפחות 27 חודשים (כזכור השאלונים מולאו שהילד היה בין 18 – 30 חודש) פרק זמן שעשוי להקהות את החוויות הקשות מן העבר. חשוב לציין כי במחקר הנוכחי נבדק הלחץ ההורי בנקודת זמן אחת, ייתכן כי בדיקה בנקודות זמן שונות, בעיקר בשלבי האמהות המוקדמים, הייתה חושפת תוצאות שונות באשר להבדלים בין הקבוצות.
ההבדלים בתוצאות בין המחקר הנוכחי לבין אלו המדווחים בספרות עשויים לנבוע ממספר גורמים, ביניהם ניתן למנות את ההתייחסות הספציפית למשתנה “מספר מחזורי הטיפול” שנמצא כקשור ללחץ ההורי. הבדל נוסף ייתכן ונעוץ בקשיים המתודולוגיים המדווחים בכל המחקרים שתוארו לעיל, בהרכבת מתאמים מזווגים. במחקר הנוכחי נוצרה הזדמנות להגיע למגוון רחב והטרוגני של משתתפות, בשל הנגישות הגבוהה לטיפולי ה-IVF עבור כלל אזרחי המדינה.
כל המשתתפות היו אמהות לילד ראשון ויחיד. באמצעות בניית מדגמים מזווגים נשלטו המשתנים דמוגרפיים : גיל האם, גיל הילד, ושנות לימוד האם, ולפיכך בשונה ממחקרים קודמים, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצות במשתנים הללו (למעט ארץ המוצא והכנסה נמוכה יותר בקרב קבוצת ה- IVF- משתנים שלא נמצאו קשורים ללחץ ההורי).
מקור נוסף להבדלים בין ייתכן וטמון בהבדלים התרבותיים שבין המדגמים. בעוד מחקרים שבחנו הורות לאחר IVF בשנותיה הראשונות נערכו על מדגמים בחו”ל (בעיקר באירופה המערבית אך גם בבולגריה, אוסטרליה, וטייוואן), תוצאות המחקר הנוכחי שנערך בישראל, ייתכן ומשקפות הבדלים תרבותיים בין המדגמים: ישראל מוגדרת כחברה “משפחתית” שבה, נסיבות היסטוריות תרבותיות ודתיות וכן תהליכי הגירה ומלחמות חיזקו את הנטייה למשפחתיות והציבו ערכים משפחתיים, ביניהם הולדת ילדים במקום נכבד בסולם הערכים החברתי. הנתונים הסטטיסטיים מחזקים תפיסה חברתית זו שיעור הפריון גבוה, שיעור גירושין נמוך , ושיעור נמוך של לידות מחוץ לנישואין בהשוואה למדינות מערביות אחרות (פרס וכץ 1991). בנוסף, ישראל שיעור הזוגות הנשארים ללא ילדים לאחר מספר שנים של חיים משותפים (הנכנסים לקטגוריית “אחר”) הנו נמוך מאד 8.1% מכלל האוכלוסייה (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) בהשוואה לארה”ב שבה 25% עונים על הגדרה זו פינלנד 36% וגרמניה 39% (מתוך אתרי הלשכות המרכזיות לסטטיסטיקה: ארה”ב, פינלנד וגרמניה, כפי שמופיעים במאגרי המידע הממוחשבים)
השאלה האם וכיצד המשתנים התרבותיים מטים את תשובותיהן של המשתתפות נותרה פתוחה. שכן לא ניתן ללמוד מתוך הממצאים האם אלו מצביעים על העדר הבדלים בתפיסת התפקיד כמלחיץ בין כל משתתפות המחקר, או שמא מרמזים על נטייה גבוהה יותר של אמהות IVF ישראליות לכוון את תשובותיהן כך שיתאימו לסולם הערכים החברתי.
על אף שכאמור ניתוח הממצאים לא הצביע על הבדלים בין הקבוצות, תופעה מעניינת שהתרחשה, ייתכן ומרמזת על הבדלים מסוימים בין המשתתפות: במהלך גיוס המשתתפות הוצע להן לקבל משוב אישי על מילוי השאלונים, לאחר שאלו ינותחו. כ-20 אמהות IVF, פנו לבקש משוב, וחלקן אף התקשרו מספר פעמים לשם כך. מבין האמהות בקבוצת ההשוואה לא התקשרה ולו גם אם אחת. מובן כי במסגרת הנוכחית לא ניתן לבחון את הצורך של אותן אמהות במשוב אודות ילדיהן, ולהבין האם התנהגות זו מבטאת סוג מסוים של לחץ.
4.ה – תפקיד העמדות ההוריות
שאלת המחקר החמישית עסקה בעמדות האמהות כלפי ההורות, תוך התמקדות בתפיסת מרכיבי החוויה ההורית. שוער כי אמהות IVF , שהשקיעו מאמצים רבים וחוו סבל במעבר להורות, ייטו לתפיסה חיובית יותר של התפקיד ההורי, בהשוואה לאמהות בקבוצת הביקורת. אמהות IVF לעומת אמהות שלא חוו תקופת עקרות קודמת, יפגינו עמדות חיוביות כלפי ההורות, יתפסו את ההורות כבעלת חשיבות רבה יותר עבורן, וכמקור להנאה וסיפוק, כמו כן הן ייטו להפחית במשמעות ההיבטים השליליים ובעיקר בנטל הכרוך בתפקיד.
ניתוח הממצאים אושש את השערת המחקר, ואכן נמצאו הבדלים מובהקים בין קבוצות המחקר, בכל המדדים בהם הוערכו העמדות ההוריות, בהנאה מההורות, בשביעות הרצון, בתפיסת הנטל ההורי וכן בציון הכולל של העמדות ההוריות.
עמדות הוריות נתפסות כמרכיב חשוב התורם להסתגלות להורות. עמדות אלו הן היוצרות מערך ציפיות מהילד כמו גם מההורה עצמו, ולפיכך עשויות להשפיע על יכולותיו של ההורה להיענות באופן מותאם לצרכיי הילד, להפריד בין צרכיו לבין צרכי ילדו, לשלוט על תחושת התסכול כתוצאה מקשיי היום יום ועוד. ממצאי המחקר, לפיהם אמהות IVF מחזיקות בעמדות הוריות חיוביות יותר, ייתכן ויוכלו להוסיף נדבך משמעותי להערכת הסתגלותן לתפקוד ההורי.
סקירת הספרות העלתה כי נושא העמדות ההוריות זכה לתיעוד והתייחסות רחבה, עם זאת לרוב נבחנו עמדות כלפי גידול הילדים (חינוך, משמעת, ערכים וכד’) (Goodnow, 1995., Holden.,1995). באופן מפתיע, עמדות ותפיסות כלפי ההורות עצמה, נבחנו במספר מצומצם בלבד של מחקרים, כל שכן, עמדותיהם ההוריות כלפי התפקיד ההורי, של הורים ל”ילדים יקרים”, שנולדו לאחר חווית אובדן ולאחר עקרות.
ניתוח התוצאות שהצביע על הבדל מובהק בין אמהות IVF לבין האמהות בקבוצת ההשוואה, מרמז על תפיסה חיובית יותר של התפקיד ההורי, שעשויה להשפיע על איכות התפקוד ההורי. מחד גיסא, עמדות הוריות חיוביות, עשויות למתן את השפעותיהן של ההתנסויות הקשות מן העבר על החוויה ההורית בהווה, ולאפשר תפקוד הורי יעיל. מאידך גיסא, עמדות חיוביות מופרזות עלולות לרמז על שימוש במנגנוני הגנה המחבלים ביכולתה של האם להכיר בצרכיה שלה כמו גם בצרכיו של ילדה.
אינטראקציה זו בין המשתנים עשויה לספק הסבר מסוים לממצאי המחקר הנוכחי, כמו גם לממצאי מחקרים קודמים שלא הצביעו על בעיות וקשיים בולטים בקרב קבוצה ה – IVF. ואכן, בעוד שמרבית התאורטיקנים והקלינאים התריעו מפני הסכנה הפוטנציאלית אליה נחשפים “ילדים יקרים”, היו שמצאו בהולדה לאחר אובדן גם היבטים התפתחותיים חיוביים. Orenstein (1981), ראיין ילדים להורים ניצולי שואה, שרובם נולדו לאחר אובדנים רבים שחוו הוריהם, והבחין כי בעוד שחלקם חוו עצמם כנטל על הוריהם, אחרים תאור זאת כאתגר. הם תארו את ילדותם כמלווה בתחושת משמעות, שכן עצם קיומם שימש הוכחה ליכולתם של הוריהם ליצור דור חדש. במחקר אחר שבחן תגובות רגשיות של הורים שחוו אובדן כתוצאה מהפלה, דיווחו חלק מהם על תחושת גאווה רוממות רוח והתרגשות עם הולדת ילדם (Schweibert & Krik, 1986). לא מן הנמנע אם כן, לאור הממצאים הללו, כי הורות לאחר אבדן קודם, עשויה להיות מאופיינת בבשלות רבה ביציבות ובהערכה ואהבה לילד שנולד (Davis 1991). עוד ייתכן כי, הולדת הילד החדש תורמת לשיפור הדימוי וההערכה העצמית, שנפגעה בעקבות האובדן או העקרות הקודמת, ואלו עשויים לתרום לסובלנות ההורים כלפי אותם קשיים ומצבי דחק המלווים את ראשית ההורות, כמו גם למעורבות רגשית רבה יותר בקשר עם ילדיהם (Golombok et al. 1995).
הסבר אחר להבדלים בין הקבוצות עשוי להתבסס על משתנים הקשורים במאפייני האמהות עצמן. אמהות שעברו הליך קשה ומורכב שדרש ויתורים עצמיים רבים, ייתכן ומלכתחילה מאופיינת בעמדות חיוביות יותר כלפי ההורות, ובתפיסה חיובית יותר של התפקיד ההורי. Glass (1983), דיווחה על קשר בין גיל מבוגר לבין עמדות הוריות חיוביות. לטענתה, עבור אמהות מבוגרות בהשוואה לצעירות, ההריון לרוב מתוכנן ורצוי, ולפיכך נחווה גם כמעורר פחות לחץ. בנוסף, בגיל מבוגר, ההריון לרוב הנו סוג של בחירה בדרך חיים, מתוך אפשרויות אחרות, ולכן ההורות נתפסת כיותר אטרקטיבית. החוקרת סבורה כי אמהות מבוגרות הנן בעלות רשתות תמיכה חברתיות רחבות יותר, המשפיעות אף הן על העמדות החיוביות שהן מבטאות. במחקר הנוכחי אף שלא נמצאו הבדלים בין הקבוצות על פי גיל האם, אולם ייתכן וקיימים קווים משותפים לאמהות IVF ואמהות מבוגרות התורמים להתייחסות חיוביות יותר להורות.
כאמור, עד כה טרם נבחנו באופן ישיר וממוקד עמדותיהם ההוריות של אמהות IVF. McMahon et al. (1999), ראיינו נשים הרות לאחר IVF, ומצאו כי נשים לאחר יותר ממחזור טיפולים אחד ביטאו עמדות חיוביות יותר כלפי ההריון ונטו לאידיאליזציה שלו. במחקרים המועטים בהם נבחנו תפיסות ההורים התמקדו החוקרים בשאלות אודות תפיסת היכולות ושביעות הרצון מהתפקיד ההורי. על אף שחיבור בין משתנים אלו לבין העמדות ההוריות, אפשרי, לא נבדק קשר ישיר ביניהם . McMahon et al. (1997) דיווחו על העדר הבדלים בין אמהות IVF לבין האחרות, 4 חודשים לאחר הלידה בסולמות שביעות הרצון מהתפקיד ההורי, אך אמהות IVF תפסו עצמן כפחות יעילות בטיפול בתינוק. החוקרים מייחסים זאת כביטוי לדימוי עצמי נמוך, כפי שהוערך גם בשאלונים שבחנו “נשיות” ו”מיניות”. גם מחקר זה סבל מבעיות מתודולוגיות ביניהן גיל מבוגר יותר של אמהות IVF, משקל לידה נמוך, שיעור לידות טרם זמנן, וצורך בטיפולים ממושכים יותר בקרב תינוקות IVF. שביעות רצון נמוכה בקרב אמהות IVF מהתפקוד המשפחתי ומהתקשרות עם בני זוגן נמצאה גם במחקרם של (Hahn & DiPietro, 2001).
העובדה כי שאלונים אודות עמדות הוריות, מבוססים על דיווחים עצמיים, מעלה גם כאן את השאלה בדבר תקפותם, זאת על אף הנתונים הפסיכומטריים המספקים. Veenhoven, (1991), מבקר סגנון זה של כלי מחקר, וטוען כי בדיווחים מעין אלו קיימת הטייה לטובת דיווחים חיוביים, ולראייה פיזור הסולמות עולה תמיד הממוצע על החציון וההתפלגות אינה נורמלית. על אף הביקורת המתודולוגית, ניתן לטעון כי דווקא ההשוואה בין שתי הקבוצות על פי הדיווחים העצמיים שלהן, עשויה לספק מידע חשוב אודות ההבדלים שבין הקבוצות באשר למידת הנורמטיביות והלגיטימיות של ביטוי עמדות שליליות או פחות חיוביות, המשפיעות על כיוון הרצייה החברתית של הפרט הנתון בסביבה חברתית נתונה.
הבדלים אלו בין הקבוצות, מחדדים את השאלה באשר להיבטים הפונקציונליים של התפיסות ההוריות החיובית כפי המוצגות על ידי אמהות IVF. ולכן בצד ההיבטים החיוביים המסתגלים יש לבחון בזהירות, האם עמדות אלו אינן משקפות אופרציות הגנתיות של הכחשת המצוקה, באמצעות אידיאליזציה של התפקיד האימהי.
ההנחה הרווחת הנה כי מידה מסוימת של עמדות חיוביות כלפי ההורות, ואף אידיאליזציה של התפקיד, ככל פונקציה הגנתית בעת שינוי וצמיחה, חיונית לשם הפנמה חיובית של התפקיד האימהי כל עוד דפוסים אלו אינם הופכים לקבועים (Niemela, 1982). הורות שהושגה לאחר כאב ומאמצים, וקיבלה דימוי אידיאליזטורי, מקשה על היכולת לבטא אמביוולנטיות ואכזבה Bourne & Lewis, 1984)), והופכת את חווית ההורות בפועל, כפחות מספקת וברת מימוש. זאת ועוד, פער גדול בין הדימוי האידיאליזטורי לבין החוויה היום יומית, מקשה על הפנמת דימוי אימהי קוהרנטי, ומעורר קונפליקטים שמחבלים בחוויה האימהית וברווחתה הרגשית של האם. ככל שפערים אלו מתעצמים ומתמשכים הם עלולים לפגוע בדימוי העצמי, להגביר את הרגשות שליליים בעיקר חוסר האונים, אשמה, בושה, ואף דיכאון (קרון, 1989Higgins, 1987.,), ולהפחית את הרגשות החיוביים (רז, 2000). חוסר איזון מתמשך מעין זה מעלה את רמת החרדה של האם, ומפעיל מנגנוני הגנה לא מודעים של הכחשה, פיצול, היפוך תגובה, ויתר אידיאליזציה, הפוגעים בתפקוד האימהי וביכולתה להיות רגישה לצרכיי הילד ולהיענות אליהם (Niemela, 1982., Kaplan, 1992., Nicolson, 1998).
הורים רבים, מדווחים על תהליך התפכחות מהפנטזיות והציפיות הגבוהות להנאה וסיפוק מהתפקיד, ועל רגשות אמביוונלטיים עם הכניסה להורות Leifer 1980)). הורים שחוו אובדן קודם, עלולים לחוות את תהליך ההתפכחות כקשה ומאכזב יותר (Menning 1980), שכן לרוב, התנסויותיהם אינן עומדות בציפיות הגבוהות שלהם מעצמם, ומילדם שאינו יכול לשמש תחליף לאובדן, או לפצות על שנים של מצוקה וייסורים שקדמו להולדתו.
McMahon et al (1995), מעריכים כי עמדות כלפי הורות ובעיקר ציפיות עצמיות גבוהות, וביקורתיות מאפיינות אמהות IVF, ועשויות להשפיע על ההסתגלות שלהן לתפקיד ההורי. רמת ציפיות גבוהה ולא מציאותית עלולה להגביר את החרדה והלחץ סביב התפקוד ההורי, ואת רגשות האשמה עקב תחושה של חוסר יכולות לעמוד בציפיות שלהן מעצמן. בנוסף, רגשות הכעס וחוסר שביעות הרצון עלולות להיות מותקות לתינוק. ציפיות גבוהות מההורות עשויות להוביל ל”מוטיבציית יתר”, לעודף מאמץ, אשר חושפים את ההורים לסכנה כי יפעלו מתוך הגנת יתר על ילדיהם (Van Balen, 1998).
ממצאי המחקר הנוכחי הקושרים בין “פרק הזמן” מתחילת הטיפולים ועד ההריון, לבין מידה מועטה יותר של ביטחון בהתקשרות, כמו גם אלו הקושרים את מספר מחזורי הטיפול עם הלחץ ההורי, עלולים לרמז על קשיים אפשריים המפעילים את מנגנוני ההגנה האידיאליזטורים כפי שבאים לידי ביטוי בעמדות ההוריות החיוביות.
על אף הקשרים שצוינו, יש לזכור כי עבור כלל אמהות ה – IVF, ממצאי המחקר הנוכחי כמו גם עדויות קודמות, אינם מלמדים על דפוסי התמודדות פתולוגיים וכן על קשיים חריגים בקשר אם – ילד, ולכן יש להתייחס בזהירות ומתוך הסתייגות לפרשנות זו.
הסבר נוסף לממצאים שהצביעו על עמדות חיוביות יותר כפי שדיווחו אמהות IVF, מבוסס על הרצייה החברתית, שכן הצגת עמדות אלו מאפשרת לאמהות IVF להגן על עצמן מפני ביקורת חברתית או עצמית. יש לזכור כי נשים אלו נמצאות זמן לא רב לאחר הליך הולדה ארוך ומייגע שהיה כרוך בשותפות חברתית רחבה מחוץ לקשר הזוגי (צוות רפואי ופרה רפואי, משפחה, מכרים וכד’), ובו חוו לא פעם את פריצת גבולותיהן האינטימיים ביותר, אין זה מן הנמנע כי עתה גוברת רגישותן לכל ניסיון נוסף לחדור למעגל המשפחתי שלהן, בין היתר באמצעות חקירה ובחינה של כל הנוגע למסוגלותן ההורית. על אף האנונימיות של השאלונים, החשש הקיים עלול למנוע בעדן לבטא עמדות ורגשות שליליים, ולחזק את נטייתן להצגת חזות מושלמת של אימהותן. Halasz (et al. 1993), הסתייגו מהכללת ממצאיהם המבוססים על דיווחים עצמיים בטענה כי:
“זה נראה אווילי, שלא להיות נחרץ באופן חיובי, לאחר שהושג הודות לטיפולי
הפוריות “תינוק הקסם” שהפך זוג עקר למשפחה” (p.196).
לאור האמור עולה השאלה באשר למקור עמדותיהן החיוביות. חשוב להבין האם אלו הנם תולדה של התייחסות מוקדמת להורות, שאפשרה להן להתמודד לאורך זמן עם טיפולי הפוריות, או שמא עמדות אלו מהוות חלק ממנגנון הגנה מפני החרדה ורגשות אשמה בשל תחושת אי ההתאמה לציפיות הסביבה, כפי שנתפסות על ידן. כמו כן חשוב להבין מהן השלכותיהן של העמדות הללו על המשך התפתחות הקשר אם – ילד.
ההתייחסות המחקרית המצומצמת לסוגיה זו של עמדות הוריות כלפי התפקיד והחוויה ההורית, וכן העדרם של כלי מחקר תקפים באמצעותם ניתן לבחון סוגיה זו על היבטיה הרחבים, כל אלו מקשים אף הם על יכולתנו להסיק מסקנות ולהציע ריפליקציות מתוך הממצאים הקיימים. יתר על כן, העדר מחקרים נוספים בהם נבחן הקשר שבין עמדות הוריות כלפי התפקיד ההורי, לבין איכות ההורות ובעקיפין התפתחות הילד, בקרב כלל האוכלוסייה כמו גם בקרב הורי IVF, מקשה על האפשרות להעריך את תרומתן של העמדות ליתר המשתנים. בנוסף, איסוף הנותנים במחקר הנוכחי באמצעות דיווחים עצמיים בלבד, ובנקודת זמן אחת, מגבילה אף היא את האפשרות להתבוננות רחבה יותר על סוגיה זו. ההתייחסות המחקרית המצומצמת לסוגיה זו של עמדות הוריות כלפי התפקיד והחוויה ההורית, וכן העדרם של כלי מחקר תקפים באמצעותם ניתן לבחון סוגיה זו על היבטיה הרחבים, כל אלו מקשים אף הם על יכולתנו להסיק מסקנות ולהציע רפליקציות מתוך הממצאים הקיימים.
4.ו – תרומתם וזיקתם של סגנון התקשרות האם, טמפרמנט הילד, הלחץ ההורי, והעמדות ההוריות על הביטחון בהתקשרות
בבסיס מחקר זה נצבה ההשערה כי לדרך ההולדה ולמשתנים הקשורים אליה (עמדות הוריות, לחץ הורי) השפעה רבה יותר על כינון יחסי ההתקשרות, זאת בהשוואה למשתנים אישיותיים של האם ולמשתנים מולדים של הילד. כיוון חשיבה זה הוביל לבחינת תרומתם של תרומתם של המשתנים הללו לביטחון ולתלות בהתקשרות, תוך בחינת יחסי הגומלין ביניהם.
כאשר נבדקו המתאמים בין המשתנים השונים נמצא כי משתני הלחץ ההורי במדד אם וילד נמצאו קשורים לביטחון ולתלות בהתקשרות בקרב קבוצת ההשוואה, ואילו בקרב קבוצת ה – IVF, רק הלחץ ההורי במדד ילד נמצא קשור לביטחון ולתלות.
הממצאים לפיהם מידה עוצמת לחץ הורי גבוהה במדדי ילד, קשורה לביטחון נמוך בהתקשרות, תואמים גם דיווחים קודמים הקיימים בספרות Jarvis & Creasey, 1991.,Teti) et al. 1991., Nakagawa et al. 1992). החוקרים מסבירים תופעה זו בכך שילדים הנתפסים על ידי האם כבעלי ביטחון נמוך, נתפסים גם כיותר מעוררים לחץ בהשוואה לילדים הנתפסים כבעלי רמת ביטחון גבוהה בהתקשרות. במקביל רמה גבוהה של לחץ הורי מגבילה את יכולתה של האם להגיב ברגישות כלפי ילדה ולהיענות אליהם באופן מותאם, ובכך תורמת להפחתת הביטחון בהתקשרות.
מקורם של ההבדלים בין קבוצות במחקר כפי שהופיעו בקשר שבין הלחץ ההורי במדד אם לבין הביטחון והתלות בהתקשרות לא הובהר באופן מלא. ייתכן וניתן יהיה להסבירו (תוך הסתייגות וזהירות) בנטייתן של אמהות IVF לרצייה חברתית, שבאה לידי ביטוי בעיקר במדדים שהעריכו את התפקוד האימהי ונשענו על דיווחים עצמיים. יש לזכור, כי בעוד מדד הילד כולל את המשתנים הקשורים להתנהגות הילד עצמו, המשתנים המרכיבים את מדד האם כוללים את הערכת האם את תפקודה בתגובה להתנהגות ילדה. על אף שכאמור, הלחץ ההורי במדד אם בקרב אמהות IVF, לא היה נמוך באופן מובהק מזה שדווח על ידי האמהות בקבוצת ההשוואה, עדיין בתת הסולם שבחן יכולות הוריות (ונכלל במדד לחץ הורי אם), אמהות IVF, דיווחו על רמה נמוכה יותר של לחץ הורי. אם נוסיף לכך את הממצאים המורים על עמדות הוריות חיוביות יותר כפי שדווחו על ידי אמהות IVF, ייתכן וניתן יהיה לקשור בין הממצאים הללו המבוססים על דיווחים עצמיים. אין זה מן הנמנע כי הנתונים הקיימים משקפים למעשה נטייה לרצייה חברתית, ומשום כך לא נמצאו בקשר עם ציוני הביטחון והתלות ביחסי ההתקשרות, כפי שהוערך באמצעות ה-AQS שכאמור, עמיד יותר בפני רצייה חברתית. חשוב לחזור ולהדגיש כי זהו בוודאי לא ההסבר המלא לתופעה ומובן שלא ניתן לאשש אותו או לדחותו על בסיס הממצאים הקיימים.
בקרב קבוצת ה – IVF עמדות ההוריות חיוביות נמצאו בקשר עם מידת תלות גבוהה, בעוד בקרב קבוצת ההשוואה עמדות הוריות חיוביות נמצאו בקשר עם רמה גבוהה של ביטחון בהתקשרות. כאמור, מיעוט המחקרים בהם נבחנו עמדות הוריות כלפי ההורות עצמה, והעדר המחקרים בהם נבחן הקשר בין עמדות הוריות לבין התקשרות, מקשה על פירוש הממצאים הללו, ומותיר את הדיון בתופעה בגדר השערה בלבד. ייתכן כי בקרב אמהות IVF הנטייה לבטא עמדות חיוביות במיוחד מרמזת על שימוש במנגנוני הגנה כמו אידיאליזציה והכחשה, המאפשרים לאם להתמודד עם תחושת אשמה, חרדה וקושי להתמודד עם הצפיות החברתיות ממנה. דפוסים הגנתיים אלו מקשים על האם לשמש “בסיס בטוח” עבור ילדה, בעיקר לפעולותיו החקרניות המחייבות ריחוק מסוים ממנה. הסבר אפשרי נוסף מתייחס לנתונים המצביעים על עמדות הוריות חיוביות כמרמזים על נטייה גבוהה יותר לרצייה חברתית, הגוברת בקרב ה – IVF, ככל שילדן נתפס על ידן כיותר תלותי בקשר עמן. זאת ועוד, התלות של האם במוסכמות החברתיות (כפי שנתפסת על-ידן), ייתכן ומעצימה את תפיסתה את הילד כתלוי בה.
ייתכן כי האמהות בקבוצת ההשוואה חשו פחות מאוימות מערכים ותפיסות חברתיות, ולכן עמדותיהן החיוביות משקפות פחות דפוסים הגנתיים, יותר תחושה של הגשמה ומימוש עצמי בתפקיד האימהי, תפיסה המאפשרת לאם לשמש “בסיס בטוח” לילדה, ולפיכך עמדותיהן החיוביות נמצאו קשורות לביטחון בהתקשרות של הילד.
באשר למשתנה הטמפרמנט נמצא כי בקרב שתי קבוצות המחקר טמפרמנט “קשה” נמצא קשור לביטחון נמוך ולתלות גבוהה בהתקשרות. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם דיווחים קודמים, כפי שמפורטים בסקירת הספרות שערכו Vaughn & Bost (1999). גם הקשר בין טמפרמנט קשה לבין לחץ הורי במדד ילד כפי שהופיע בשתי קבוצות המחקר תואם עדויות קודמות ( Dunn et al. 2000., Ostberg &Hagekull, 2000). העדר קשר בקרב קבוצת ה– IVF בין טמפרמנט “קשה” לבין עמדות הוריות ולחץ הורי במדד אם, יתכן ובעקיפין מחזק את הרעיון לפיו משתנים אלו בקרב קבוצת ה – IVF, מוטים על ידי רצייה חברתית להוכיח תפקוד הורי חיובי, ולכן גם כאן אינם נמצאים בקשר עם משתנים הקשורים לילד עצמו.
עמדות הוריות חיוביות נמצאו קשורות בשתי קבוצות המחקר ללחץ הורי בסולם האם, כך שככל שהעמדות ההוריות היו חיוביות יותר, הלחץ ההורי בסולם זה היה נמוך יותר. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם דיווחים קודמים הקושרים בין עמדות הוריות (בעיקר כלפי גידול הילדים) לבין הסתגלות להורות (Glass, 1983) ולחץ הורי. עם זאת, בקרב קבוצת ההשוואה נמצא קשר גם בין עמדות הוריות לבין לחץ הורי בסולם הילד, קשר שלא הופיע בקרב קבוצת ה – IVF. גם במקרה זה, ייתכן וניתן להסביר תופעה זו בנטייה חזקה יותר לרצייה חברתית בקרב אמהות IVF שבלטה בעיקר במדדים בהם הוערך התפקוד האימהי, ונחלשה במדדים שהעריכו את הילד עצמו. הסבר נוסף עשוי להתקשר לתפיסת האמהות את ילדיהן שנולדו לאחר מאמצים כה רבים, ולפיכך ייתכן כי קיימת נטייה ל”השתדלות יתר” שמפחיתה את תחושת הלחץ הסובייקטיבית.
קשרים נוספים שהופיעו ביניהם סגנון ההתקשרות של האם ותלות בהתקשרות בקרב IVF, וכן, משך הזמן עד הכניסה להריון והביטחון בהתקשרות, נדונו בהרחבה קודם לכן.
בשונה מהמשוער, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במשתנים העיקריים התורמים לשונות המוסברת של הביטחון והתלות.
בניתוח המבוסס על רגרסיה הירארכית בקרב קבוצת ה – IVF, מבין כל המשתנים שנבדקו, נמצא כי השפעתם של משך הזמן שחלף מתחילת הטיפולים ועד ההריון וכן הלחץ ההורי בסולם ילד, מספקים את התרומה המשמעותית ביותר לביטחון בהתקשרות. משתנה “משך הזמן” תורם 9.4% לשונות המוסברת של הביטחון, ואילו משתנה הלחץ ההורי במדד הילד תורם עוד 14.6% מעל ומעבר לזו המוסברת על ידי “משך הזמן”. בקרב קבוצת ההשוואה נמצא כי “לחץ הורי” בסולם ילד, שתרם למעלה מ-40% לשונות המוסברת של הביטחון, הוא התורם העיקרי, וכי השפעתו ומשקלו גדולים מכל יתר המשתנים שנבדקו.
ממצא זה הולם כאמור, ממצאים קודמים, לפיהם תפיסת האם את הביטחון בהתקשרות של ילדה, תואמת את תפיסתה את הלחץ ההורי במדד הילד. משתנה זה נמצא משמעותי בקרב שתי הקבוצות ולכן למרות שבקבוצת ה- IVF, הוכנס תחילה משתנה “פרק הזמן עד ההריון”, עדין הייתה תרומתו של ה”לחץ ההורי” משמעותית מעל ומעבר לתרומתו של “פרק הזמן”, וביחס לכל יתר המשתנים.
הסבר אחד לתופעה ייתכן ונעוץ בקשר שבין שני המשתנים “לחץ הורי במדד ילד” ו”ביטחון בהתקשרות”. כאמור ציון גבוה במדד לחץ הורי – ילד, משקף את תפיסת ההורה את ילדו כמפגין איכויות המקשות עליו לממש את תפקידיו ההוריים (Abidin, 1990). בעוד ציון גבוה ב”ביטחון בהתקשרות” מצביע על תפיסת ההורה את ילדו כמסוגל להיעזר בו כ”בסיס בטוח” לאיזון בין פעילויות חקרניות לבין חיפוש אחר קרבה. מכאן ניתן להניח כי אם התופסת את ילדה כמקשה עליה לתפקד, תטה לתאר את הקשר שבינה לבין ילדה, כפחות מאפשר התנהגויות כלפי ה”בסיס הבטוח” (secure-base behavior). מנגד, אם התופסת את ילדה כפחות מקשה ומעורר לחץ, עשויה במקביל לתפוס עצמה כיותר מאפשרות לילדה להיעזר בה כ”בסיס בטוח”.
תוצאות המחקר הנוכחי מלמדות כי בקרב קבוצת ה – IVF, משתנה ה”טמפרמנט” הנו התורם העיקרי לשונות המוסברת של התלות בהתקשרות, ומסביר כ – 33% ממנה, ואחריו משתנה ה”עמדות ההוריות”, המסביר עוד 13.6% מהשונות. גם בקבוצת ההשוואה, משתנה ה”טמפרמנט” נמצא כתורם למעלה מ-20% מהשונות המוסברת של התלות, עם זאת יתר המשתנים לא העלו תרומה ייחודית משמעותית נוספת, מעבר לזו שהוסברה על ידי ה”טמפרמנט”.
בשתי קבוצות המחקר למשתנה הטמפרמנט תפקיד עיקרי בהסברת השונות של התלות בהתקשרות המשקפת את נטייתו המוגברת של הילד לחיפוש אחר קרבה. יש לזכור כי ה –AQS , בשונה ממבחן הזר נערך בסביבה המוכרת של הילד ובאווירה שאינה מעוררת לחץ חריג, ולפיכך ההתנהגויות שנצפות מושפעות למעשה מטמפרמנט הילד, וכן מהסביבה החברתית והפיזית של הילד ובכלל זה המערכת המשפחתית וכן אירועים חולפים (כמו מצב בריאותי, מצב רוח וסוג הפעילויות), אין זה מפתיע אם כן, כי ככל שהילד נתפס על ידי אמו כ”נרגן”, הוא גם נתפס על ידה כיותר תלותי בה, זקוק ליותר קרבה ופחות מסוגל לבצע פעילויות חקרניות.
על אף הדמיון בין הקבוצות באשר למשתנים המסבירים את הביטחון ואת התלות, חשוב להתייחס גם להבדלים ביניהם. ראשית, כפי שכבר צוין קודם לכן למשתנה “משך הזמן” עד ההריון הייתה תרומה משמעותית ומובהקת על השונות בציוני הביטחון. העדר הבדלים בין קבוצות המחקר באשר למשתנה “לחץ הורי בסולם ילד”, עשוי להיות מוסבר בהלימה הגבוהה שבין משתנה זה לבין תפיסת האם את הביטחון של ילדה בקשר ביניהם, שהאפיל על יתר המשתנים. הלימה זו שדווחה גם במחקרים קודמים, עשויה להסביר את הדומיננטיות של משתנה זה על פני האחרים.
בנוסף, על אף שבשתי הקבוצות ל”טמפרמנט” הייתה תרומה משמעותית לשונות המוסברת, עדיין בקבוצת ה – IVF, בשונה מקבוצת ההשוואה, נמצא כי גם ל”עמדות ההוריות” תרומה ייחודית מעל ומעבר לזו של ה”טמפרמנט”. ממצא זה חשוב ומעניין, ומצביע על תפקידם של העמדות החיוביות בתפיסת האם את התלות של ילדה בקשר ביניהם. כפי שצוין קודם לכן במחקרים המועטים בהם נבחנו עמדות הוריות כלפי הילדים, לרוב נמצא קשר בינן לבין יחסי ההתקשרות הורה-ילד (Cox et al. 1992., Easterbrooks & Goldberg, 1984., Egeland & Farber, 1984). סקירת הספרות לא העלתה ולו גם מחקר אחד בו נבחנו עמדות כלפי התפקיד והחוויה ההורות אל מול יחסי ההתקשרות. מחקרים הקרובים ברוחם למחקר הנוכחי, מצאו כי רמה מתונה של אידיאליזציה של האמהות מסייעת במעבר לתפקיד האימהי, אולם רמה גבוהה מידי הן במישור האישי והן החברתי פוגעת בתהליך ההסתגלות לאמהות וקשורה להיבטים הגנתיים (רז, 2000., Nicolson, 1998., Chodorow & Contratto, 1980).
Niemela (1982), מצאה כי אמהות שנטו להתכחש לאמביוולנטיות הפנימית שלהן שמקורה בפער בין הדימוי האידיאלי לבין החוויה הממשית, נטו לאידיאליזציה של החוויה וכן ביטאו רמה גבוהה יותר של חרדות כלפי ילדיהן. הן נטו לתהליכי אידיאליזציה גם של הילד ובכך חסמו והתכחשו לביטויי של רגשותיו השליליים. בנוסף, התקשו לגלות רגישות לצרכיו של הילד, והתייחסו אליו באופן רכושני. בבדיקה התפתחותית נמצא כי ילדים אלו הפגינו פחות ביטחון ודימוי ההורה שלהם התאפיין בתוקפנות.
הממצאים המצביעים על השפעתם המשמעותית של עמדות הוריות חיוביות בקרב קבוצת ה – IVF, על פיתוח קשר תלותי עם ילדיהן, מתחזקים לנוכח דיווחם של Theut (et al. 1992) שבדקו את השפעתו של אובדן קודם על עמדותיה של האם כלפי ילדה. ממחקרם עולה כי אמהות אלו נטו לבטא עמדות המביעות דאגה רבה יותר לשלומו של הילד, וכן עמדות המבטאות דאגה ביחס לנפרדות שלהן מילדיהן.
אמהות IVF ישראליות, החיות בחברה “משפחתית” בה הולדת ילדים נחשב לערך ומרכיב חשוב ומוצא את ביטוייו כמעט בכל תחומי החיים ובכל הרבדים החברתיים, עשויות לאמץ את המוסכמות והנורמות המקדשות את ערך האמהות. במקביל, תהליך ההולדה עצמו, שהיה כרוך הן בהתמודדות עם אובדנים והן בפריצת המערכת הזוגית וכניסתם של גורמים חיצוניים חברתיים, עשוי אף הוא להשפיע על תפישת האם את האידיאל החברתי האימהי. פער גבוה מידי בין התפישה האידיאליזטורית לבין ההתנסויות והחוויות היומיומיות עלול להקשות על האם לכונן יחסי התקשרות בטוחים עם ילדה.
4.ו – מסקנות המחקר תרומתו ומגבלותיו.
מטרתו של המחקר הייתה לבחון השלכות אפשריות של הליך ההולדה באמצעות הפריה חוץ גופית על יחסי ההתקשרות שבין הפעוט לבין אמו. בנוסף, נבחנו תרומתם של מאפיינים אישיותיים של האם (סגנון ההתקשרות) והסתגלותיים (לחץ הורי ועמדות הוריות), וכן מאפיינים מולדים של הילד (טמפרמנט) על יחסי ההתקשרות.
סקירת הספרות אודות השלכותיהם של טיפולי הפוריות על התפתחותו הרגשית והחברתית של הילד, העלתה כי קיימת התייחסות רחבה באשר להשלכותיהם של תהליכי ההפריה על ההורים עצמם, עם זאת, גוף הידע הנצבר אודות השפעתם של תהליכים אלו על הקשר הרגשי אם – ילד, הנו מצומצם למדי, ומוגבל בשל קשיים מתודולוגיים שמקורם במדגמים לא מזווגים, ובהתבססות על שאלונים לדיווח עצמי. יתר על כן, עד כה טרם נבחנו שילובם של המשתנים השונים שעשויים לנבא את התפתחות הקשר אם – ילד. זאת ועוד, לרוב התייחסות לאוכלוסיית ה-IVF הייתה כאל מקשה אחת, ולא הובאו בחשבון משתנים שעשויים לתרום לשונות הפנימית בתוך קבוצת ה– IVF, וכן משתנים שעשויים להיות מעורבים ולתווך בקשר שבין דרך ההולדה לבין התפתחותו הרגשית של הילד. מחקר זה בו נבדקו משך תקופת העקרות שקדמה להולדה ומספר מחזורי הטיפול, הניב תוצאות המצביעות על הבדלים בקרב קבוצת ה-IVF, ובכך הדגיש את חשיבותם של אותם משתנים.
השאלה המרכזית שניצבה במוקד מחקר זה עסקה בהתפתחות קשר אם – ילד, ובחנה את תרומתם של משתנים אקולוגים. תיאורית ההתקשרות המייחסת למאפיינים אישיותיים והתנהגותיים של האם תפקיד מרכזי בכינון יחסי התקשורת בטוחים בינה לבין ילדה, אינה מתעלמת מתרומתם של משתנים חברתיים וסביבתיים לגיבוש קשר ראשוני זה. עם זאת, מבקרי התיאוריה חולקים על המשקל הרב שניתן למשתנים האישיותיים וההתנהגותיים של האם בכינון יחסי ההתקשרות, בהשוואה למשתנים סביבתיים. ואכן, מחקרים מועטים באופן יחסי, התמודדו עם שאלות סביב תרומתם של אותם משתנים, והקשרים ביניהם לבין המשתנים האישיותיים של האם והמולדים של הילד.
ממצאי המחקר הנוכחי המורים על קשרים בין המשתנים הסביבתיים לבין יחסי ההתקשרות, עשויים לתרום ולהרחיב את גוף הידע אודות מגוון המרכיבים האקולוגיים המשפיעים על יחסי ההתקשרות.
הקשרים הישירים והעקיפים שנתגלו בין הביטחון והתלות בהתקשרות לבין חלק ממשתני המחקר מחדדים את מורכבותו של תהליך כינון יחסי ההתקשרות, עבור כלל האוכלוסייה כמו גם עבור אלו הנמצאות בסיכון. תרומתם של הלחץ ההורי (בסולם ילד) בקרב שתי קבוצות המחקר לניבוי הביטחון בהתקשרות כמו גם הטמפרמנט לניבוי התלות, עשויה להצביע על מקומם המרכזי של משתנים אלו בעיצוב היחסים, אך עלולה גם לרמוז על חפיפה בין כלי המחקר השונים. בשונה מכך, תרומתם של “העמדות ההוריות” ו”משך הזמן עד ההריון” כמו גם “רמת ההכנסה” לניבוי התלות בהתקשרות, מעצימה ביתר שאת את מקומם של משתנים סביבתיים בתהליך ההתקשרות.
בנוסף, ממצאי המחקר אשר הצביעו על לחץ הורי גבוה יותר בקרב אמהות שהתנסו במספר רב של מחזורי טיפול, וכן על רמת ביטחון נמוכה בהתקשרות בקרב אלו שהתנסו במשך זמן ארוך של טיפולים, מחייבים אף הם המשך בחינה ובדיקת משתנים נוספים על מנת להבהיר מהם המאפיינים המייחדים אוכלוסייה זו, וכן מהם הגורמים והסיבות להשלכותיהם המאוחרות של התנסויות אלו. כמו כן , יש להמשיך ולבדוק משתנים סביבתיים נוספים שעשויים למתן או לחזק את הקשר שבין חווית הלחץ בעבר לבין זו שבהווה, ובינה לבין הביטחון בהתקשרות.
לאור הממצאים הללו, מומלץ להמשיך ולבחון משתנים נוספים, אישיותיים והסתגלותיים, חברתיים ותרבותיים, שעשויים אף הם להשפיע על יכולתה של האם לשמש “בסיס בטוח” עבור ילדה.
בקרב קבוצת ההשוואה עמדות ההוריות ולחץ הורי הופיעו בחלק מהמקרים כגורמים הממתנים את הקשר שבין משתני הטמפרמנט של הילד לבין הביטחון, ואילו בקרב קבוצת ה-IVF השפעתם הייתה מועטה יחסית. תופעה זו לא זכתה להסבר מקיף ומלא במחקר הנוכחי, ולפיכך דורשת המשך בדיקת משתנים נוספים שעשויים לשמש כמתווכים בין משתני הטמפרמנט לבין הביטחון בהתקשרות כפי שנתפס על ידי האם. יש מקום לבחון האם דיווח האימהות בקבוצת ה- IVF היה קוהרנטי ועקבי יותר ולכן לא הושפע ממשתנים אחרים. מנגד, ייתכן כי תופעה זו מרמזת על קושי של אמהות IVF למתן את תכונותיו המולדות של הילד (ובעיקר הטמפרמנט ה”קשה”) בכינון יחסי התקשרות בטוחים. ולכן ילד בעל טמפרמנט “קשה” נתפס על ידן כפחות בטוח בקשר.
באופן דומה, ממצאי המחקר הצביעו על קשר חזק יותר בקרב קבוצתה – IVF, בין סגנון ההתקשרות של האם לבין תפיסתה את התלות של ילדה בה, וכן נמצא קשר בין סגנון ההתקשרות של האם לבין תפיסתה את הטמפרמנט של ילדה. ממצאים אלו אף הם עשויים לרמז על קוהרנטיות בדיווח מחד גיסא, אך מאידך גיסא עלולים גם לשקף קושי של אותן אמהות לתפוס את ילדיהן באופן מובחן מהן. כלומר, יש צורך להמשיך ולבחון האם תופעה זו משקפת דפוס השלכתי של האמהות על ילדיהן.
מחקר עתידי, בו ייאסף המידע ממספר מקורות (כגון: מטפלת, אב, קרובי משפחה) עשוי לספק תשובה ברורה יותר לשאלות אלו וכן לקשרים נוספים שנמצאו בקרב קבוצת ה-IVF.
ההבדלים בין קבוצות המחקר בקשרים החיוביים שבין העמדות ההוריות החיוביות לבין התלות (בקבוצת ה – IVF) ובין העמדות לביטחון (בקרב קבוצת ההשוואה), מעלים סימן שאלה באשר לתפקידן של העמדות החיוביות ביחסי ההתקשרות. מספרם המצומצם של המחקרים ומיעוט כלי מחקר להערכת עמדות הוריות כלפי התפקיד האימהי, מקשים על יכולתנו להצביע האם ומתי ובאיזו עוצמה, עמדות הוריות חיוביות מרמזות על יכולת הורית גבוהה יותר, המאפשרות לאם לשמש “בסיס בטוח” עבור ילדה. וכן האם וכיצד עמדות אלו עלולות לרמז על שימוש יתר במנגנוני הגנה ביניהם אידיאליזציה והכחשה. יש מקום לבסס מערך מחקרי שיאפשר לבדוק זאת במישרין ויתרום להעמקת הבנתנו באשר לתפקידם של העמדות ההוריות.
על אף ש”מספר מחזורי הטיפול” בקרב קבוצת ה- IVF, לא נקשר לביטחון ולתלות בהתקשרות, הוא נמצא קשור ללחץ ההורי (בסולם ילד) וכן לעמדות הוריות חיוביות. ממצא זה מחזק את הצורך להמשיך ולבחון משתנים נוספים המאפיינים את קבוצת ה- IVF אשר עלולים לסכן ולפגוע ביכולותיהם ההוריות. בנוסף, רצוי להמשיך ולבחון את קשריו של משתנה “מספר מחזורי הטיפול”, למשתנים נוספים שעשויים לנבא את הביטחון והתלות, ובעיקר לעוצמת הלחץ והחרדה במהלך הטיפולים, וגורמי התמיכה המשפחתיים – חברתיים במהלכם.
ממצאי המחקר שלא הצביעו על תרומה חד משמעית של דרך ההולדה על הביטחון בהתקשרות, עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים, לפיהם אמהות וילדים לאחר IVF, בהשוואה לאחרים, אינם חשופים לגורמי סיכון חריפים ולפסיכופתולוגיה. עם זאת, יש לזכור כי הולדה באמצעות IVF, הנו הליך חדש יחסית, ועל אף שהוא צובר פופולריות ומיושם בקרב אוכלוסיות רחבות בעולם, עדין מוקדם מכדי לסכם את השלכותיו לטווח ארוך. מיעוט המחקרים שפורסמו עד כה, והקשיים המתודולוגיים שדווחו, מחייבים איפה, המשך דיון ובדיקה של משתנים נוספים המשותפים לאוכלוסיית IVF ועשויים להשפיע על התפקוד ההורי ועל יכולתו של הילד למלא אחר משימות התפתחותיות.
הממצאים שקשרו בין פרק הזמן עד ההריון לבין הביטחון בהתקשרות, עשויים לתרום להבנה טובה יותר אודות השפעתם של משתנים בעלי פוטנציאל דחק אקוטי חולף (שאינם קשורים בהכרח לאישיות האם ולהתנסותה ביחסי התקשרות מוקדמים) על יכולת האם לשמש “בסיס בטוח” עבור ילדה. בנוסף, הם עשויים לחזק את קווי הדמיון שבין הורות לאחר חווית עקרות מתמשכת לבין הורות שלאחר אובדן קודם אחר. עד כה הושוותה אוכלוסיית ה IVF לאוכלוסיות אחרות שסבלו מעקרות (אימוץ, תרומת זרע או ביצית) לפיכך בעתיד, חשוב יהיה להשוות בין אוכלוסיות שונות בעלות היסטוריה של עקרות (כמו גם נשים שילדו לאחר עקרות אך ללא טיפולי פוריות – אוכלוסייה שלצערנו לא נכללה במדגם, מכיוון שאינה מתועדת ברשומות הרפואיות בארץ), עם אלו שהתנסו באובדנים אחרים, על מנת לבחון את תרומתם של המשתנים הכרוכים באובדן.
מחקר עתידי רצוי כי יכלול משפחות בהן כתוצאה מטיפולי IVF, נולדו תאומים ושלישיות, תופעה שכיחה בקרב אוכלוסייה זו. ייתכן כי הקשיים הכרוכים בהתמודדות עם יותר מילד אחד, עשוי לחשוף קשיים נוספים כמו גם מקורות סיפוק מהחוויה ההורית, ולהשפיע באופן שונה על יחסי ההתקשרות ילד-אם. זאת ועוד, הטכנולוגיה המאפשרת יצירת משפחות וסוגי הורות שונים, מחייבת להקיף גם הורים וילדים בקרב משפחות חד הוריות, וכן כאלו שנולדו לאחר IVF הודות לתרומת זרע ו/או ביצית, ולאחר “פונדקאות”.
המחקר הנוכחי, בדומה לקודמיו אינו חף מקשיים ובעיות מתודולוגיות המגבילים את האפשרות להכליל את מסקנותיו. המגבלה הבולטת מכולן הנה התבססותו על דיווחים עצמיים של האם. מחד גיסא, לשימוש בדיווחים עצמיים יתרונות באיסוף מידע: דיווחים עצמיים חיוניים לשם הערכת עמדות, תפישות, שכן הדרך בה אנשים משיבים בהליך המחקרי, תמיד קשורה ותלויה באופן בו הם עושים זאת בחייהם (Schwartz & Bless, 1992 ), מאידך גיסא, הם עלולים להטעות, שינויים קלים באופן בה הוצגה השאלה, בהקשר, או בניסוח עלולים להטות את התשובות ולגרום לשינויים בתוצאות. Schwartz (1999), מתאר את הבעייתיות שבדיווחים עצמיים ביחס להתנהגות. לטענתו, התנהגויות רגילות ושכיחות מיוצגות באופן חלקי בלבד בזיכרון, ולפיכך נדרשים הנחקרים להסתמך על אסטרטגיות הערכה, בבואם לתאר את שכיחותן של ההתנהגויות הנחקרות. בין אם אלו מתבקשים לתאר התנהגויות שלהם או של אחרים. אחת מאותן אסטרטגיות, גוררת שימוש בתשובה השכיחה ביותר, המוצגת בפני הנבדקים, כמסגרת להתייחסות, ולפיכך תוצאות שאלונים אלו עלולים להוביל להטיה שיטתית בדיווח ההתנהגותי, וכתוצאה מכך שיפוט מוטה ביחס לאותן התנהגויות, היינו עד כמה התנהגותו נמצאת בגבולות הנורמה. עוד מסיק Schwartz, כי לכלי המחקר עצמו, השפעה רבה על תוצאות הדיווחים. בעיות נוספות בדיווחים עצמיים נובעות מהטיית התשובות בשל רצייה חברתית או תפיסה עצמית. על מנת לצמצמם את התופעה, נוהגים החוקרים להדגיש את האנונימיות של הנבדק, וסודיות הנתונים (DeMaio, 1984).
אין להוציא מכלל אפשרות, כי אמהות IVF שילדו לאחר התערבויות רפואיות מורכבות תוך השקעת משאבים אישיים עצומים בתהליך, בראשית דרכן, טרם צברו ניסיון וביטחון בתפקיד האימהי, יינטו להציג חזות מרשימה של חווית האמהות שלהן, וכן ימנעו מלחשוף חולשות או קשיים בהם הן נתקלות. בנוסף אמהות אלו, בדומה לאמהות שילדו לאחר אובדן אחר יתקשו לבטא רגשות שליליים כלפי הילד וההורות (Davis, 1991).
יש לציין כי סולמות ה – AQS להערכת הביטחון והתלות בהתקשרות, נמצאו עמידים בפני שוני תרבותי ורצייה חברתית (Posada et al. 1995., Sagi et al. 1995) בשל המיונים החוזרים, והחלוקה הקשיחה של הכרטיסיות לקבוצות בעלות מספר קבוע. מחקרים שונים אמנם הצביעו על התאמה גבוהה בין מילוי השאלונים על ידי האמהות לבין מילויים על ידי צופים אחרים ( Sagi et al. 1995., Posada et al. 1995., VanIJzendoorn, Vereijken, & Riksen-Walraven, 2001) והיו שראו יתרון בדיווח האמהות עצמן מתוקף היכרותן המתמשכת עם התנהגויות ילדיהן, ועצם נגישותן הבלתי אמצעית למידע הרלוונטי (Teti & Mcgourty, 1996., Waters & Deane 1985). עם זאת Cassiba . (2001), מצאו כי צופים מאומנים השיגו תוצאות מהימנות יותר בהשוואה לאמהות ולמטפלות מקצועיות. ולכן רצוי כי בעתיד ימיינו את הכרטיסיות צופים מיומנים
חשוב לציין, כי בספרות מתואר שימוש ב”מבחן הזר” וב-AQS, גם לשם הערכת השפעת גורמים סביבתיים על יחסי ההתקשרות בעיקר בקרב אוכלוסיות בעלות פוטנציאל סיכון גבוה ומוכח (ילדים מוכים או זנוחים, משפחות לילדים חריגים, עוני וכד’) דיווחים ספורים בלבד מתעדים יחסי התקשרות בקרב אוכלוסיות בעלות פוטנציאל דחק מינורי, כדוגמת ילדי קיבוצים בלינה המשותפת (Possada et al. 1995), או ילדים לאמהות העובדות מחוץ לבית(Hill.1997., Cassibba et al. 2000). ההבדלים שנמצאו בין קבוצות המחקר בדומה לאלו שהופיעו במחקרים קודמים שבחנו את אוכלוסיית ה-IVF (McMahon et al.1997., Chun-Shin & DiPietro 2001., Levi-Shiff et al 1998., Golombok et al. 1990, 1997., Ruoul-Duval et al. 1993 ), דווקא מחזקים את תקפותו של הכלי לאיתור קשיים בקרב אוכלוסייה בעלת פוטנציאל דחק מועט.
באשר למדדים שהעריכו עמדות הוריות, לחץ הורי, טמפרמנט וסגנון התקשרות האם, ניתן להבחין כי בצד החשש כי רצייה חברתית אכן השפיעה על תוצאות המחקר, המתאמים שנמצאו בין המשתנים מרמזים על כך שגם אם הופיעה נטייה לרציה חברתית, השפעותיה נותרו מינוריות.
מגבלה נוספת מקורה בפרדיגמה הרטרוספקטיבית של המחקר. לפיכך מחקר עתידי רצוי שיעקוב אחר אמהות אלו לאורך תקופה החל מטיפולי הפוריות ועד לשלבים הראשונים של ההורות, וכך ניתן יהיה להעריך את הקשרים שבין חווית אי הפוריות וההליך הטיפולי לבין תפיסת הלחץ ההורי והעמדות ההוריות בהווה. כמו כן ניתן יהיה לבחון את תרומתם הייחודית של משתני הטמפרמנט המופיעים בשלב התפתחותי מוקדם יותר, טרם הופעת התנהגויות המבטאות ביטחון בהתקשרות.
קושי נוסף נעוץ בדרך איסוף הנתונים שהתבססה על האם בלבד ותפיסתה את עצמה ואת ילדה. לפיכך מחקר עתידי רצוי שיאמץ מקורות מידע נוספים כגון תצפיות, או אחרים משמעותיים נוספים עבור הילד (אב, מטפלת, קרובי משפחה ועוד). בדרך זו ניתן יהיה לקבל תמונה מלאה ומהימנה יותר על הילד ועל הקשר בינו לבין האם, וכן לשלול את האפשרות כי אותן התנהגויות המשפיעות על הערכת ההתקשרויות משמשות במקביל להערכת הטמפרמנט, והלחץ ההורי. בנוסף, לאור הידע הקיים אודות תפקידו של האב בהתפתחותו הרגשית של הילד בכלל וביחסי ההתקשרות בפרט, רצוי כי בעתיד ייבחנו גם יחסי ההתקשרות אב – ילד.
במחקר הנוכחי בשל מגבלות טכניות ותקציביות נאלצנו לוותר על שימוש בהליך “מבחן הזר” לסיווג דפוס ההתקשרות של הילד.
בנוסף, סגנון ההתקשרות של האם הוערך באמצעות שאלון שפותח על ידי Mikulincer et al. 1990, המבוסס על המשגה קודמת של Hazan & Shaver (1987). הבחירה בכלי מחקר זה נבעה בין היתר מהיותו פשוט ונוח לביצוע ולניתוח הממצאים. זאת בשונה מראיון ההתקשרות למבוגרים (AAI) שהינו הליך מורכב, ארוך, ויקר המחייב הכשרה ממושכת לשם רכישת המיומנויות הנדרשות לראיון.
הבחירה בכלי זה, לגביו קיים מידע אמפירי מצומצם בלבד באשר להתאמה בין דורית בין סגנון ההתקשרות של האם לבין זה של ילדה, נבעה, בין היתר, ממגבלות המחקר שהקיף מספר רב של נבדקות, ונשען על תקציב מצומצם למדי. (Crowell, Frelay & Shaver (1999 סקרו יתרונות מול חסרונות בשימוש בכלי מחקר לדיווח עצמי לבחינת הבדלים ביחסי ההתקשרות של מבוגרים. מניתוח מחקרים שבחנו התאמה בין כלי מחקר אלו לבין כלי מחקר נוספים שבחנו היבטים נוספים של יחסי ההתקשרות, מסיקים החוקרים כי מתודולוגיות המבוססות על דיווחים עצמיים חושפות היבטים חשובים בתהליכים אינטראפסיכיים והתנהגויות ביחסי קרבה בין אישיים והופכות בהדרגה קוהרנטיות ומותאמות לתיאורית ההתקשרות, עם זאת ממליצים החוקרים על שילובם של מספר כלי מחקר על מנת לקבל תמונה רחבה ומהימנה יותר של מאפיינים אלו.
רצוי כי מחקר עתידי עתיר משאבים ייעזר בכלים נוספים להערכת התקשרות האם והילד (בעיקר “מבחן הזר” וה-AAI). בדרך זו ניתן יהיה לתקף את הממצאים שנמצאו, ולהעמיק את תחום הידע הקיים אודות תרומתם של משתנים אקולוגיים ליחסי ההתקשרות.
באופן מפתיע, עד כה מחקרי התקשרות כמעט ולא התמודדו עם משתנים הקשורים לאובדן שאירע סמוך להערכת יחסי ההתקשרות הן של הילד והן של האם. בחינת אירועים מאוחרים יותר הכרוכים באובדן וטראומה עשויה אף היא לתרום להרחבת הידע הקיים באשר לתהליך ההתקשרות ובעיקר להעברה הבין דורית של דפוסי ההתקשרות.
תרומתו היישומית של המחקר
מאז נולדה “ילדת המבחנה” הראשונה בשנת 78, חלה התקדמות עצומה בתהליכי האבחון והטיפול, ומספר הלידות שלאחר IVF עולה בהתמדה משנה לשנה. בצד ההצלחה הטכנולוגית והישגים הרפואיים המרשימים יש להמשיך ולבחון את השלכותיו ארוכות הטווח של ההתנסות בהליך זה, על התפתחות הילד, על ההורה ועל הקשר ביניהם.
עד כה במרבית המחקרים הוערכו משפחות IVF כקבוצה אחת, שלרוב לא נמצאה שונה מהותית מקבוצות ההשוואה. ממצאי המחקר מרמזים על כך שיש צורך לאתר בתוך קבוצה זו את אלו החשופים לסיכון רב יותר בהמשך ההתפתחות.
העבודה הסוציאלית השמה לה כמטרה פיתוח מיומנויות וכלים לשם מניעה ראשונית ושניונית של מצבי מצוקה, חשוב שתתן דעתה על אותם משתנים שהתגלו כבעלי פוטנציאל דחק. תרומתו היישומית של המחקר מתבטאת אם כן, בעיקר בבחינת הסיכונים אליהם חשופות אלו מבין האמהות שהתנסו בתקופת טיפולים ארוכה, וכן אלו שעברו מספר רב של מחזורי טיפולים, וכן אלו שרמת הכנסתן נמוכה. איתור מוקדם של אותן אמהות ומתן מענים לצרכים הייחודיים להן במהלך הטיפולים אך גם לאחר סיומם המוצלח, בעיקר בעיבוד תהליכי האובדן והאבל סביב הטיפולים הכושלים ותקופת העקרות המתמשכת, עשוי להקל עליהן להתמודד עם ההשלכות המאוחרות יותר של אותה תקופה.
בנוסף גם נטייתן של אמהות IVF לעמדות חיוביות, ראוי שתשוב ותיבחן, שכן ייתכן ומצביעה על שימוש יתר במנגנוני הגנה. ייתכן כי הפיכתה של האמהות למטרה נשגבת “השווה את כל הוויתורים ואת כל הסבל”, ובמקביל תפיסת הילד “כפרס ופיצוי על ההשקעה הרבה והסבל” תורמים לבניית מודל אמהות אידיאלי, וכן להתייחסות לילד כ”יקר”, “מיוחד” ו”פגיע”. התפיסות הללו הרחוקות מהחוויה המציאותית, מקשות על האם לשמש “בסיס בטוח”, ועלולות לעודד יחסי תלות בינה לבין ילדה ובמקביל לחבל ביכולתו של ילדה לפתח קשרים רגשיים בטוחים עם האחרים.
יש איפה להמשיך ולבדוק את מקורותיהם של עמדות אלו. ייתכן כי אלו מושפעות מהציפיות והמסרים החברתיים המועברים באופן גלוי או סמוי על ידי אלו המקיפים את האישה במהלך הטיפולים. לפיכך, רצוי כי התערבות כלפי שינוי העמדות, תכוון לא רק לרמה הפרטנית של האם או האב, אלא תופנה גם למעגלים חברתיים כגון בן הזוג, בני המשפחה, והצוותים הרפואיים.
