בקשת סליחה וקבלתה בזוגיות במשפחה ובקשרים בינאישיים
אנו יודעים ולמדים מתוך מחקרים, כמו גם ממפגשים בקליניקה עם זוגות ויחידים, כי אדם המסוגל לבקש סליחה ולמחול על עוול שנגרם לו, לרוב ישכיל לפתח ולשמור על קשרים זוגיים, משפחתיים וחברתיים – איתנים ומספקים – לאורך זמן. קשר בין בני זוג שבו קיים ביטוי להתנצלות אך גם למחילה ולחמלה, נמצא כחסין יותר לאורך שנים. זוגות אלו מדווחים על זוגיות קרובה מוצלחת יותר, שמיטיבה להתמודד עם משברים. כך גם בקשר בין ילדים צעירים ובוגרים לבין הוריהם, אנו מוצאים כי כאשר ההורה מבין ומסוגל לבקש סליחה על התנהגות פוגעת וקשה כלפי ילדו, בהווה ובעבר, הרי שילדיו, אפילו אם חוו מצבים קשים של אלימות (מילולית, רגשית ופיזית) מצליחים לעבד את החוויה הקשה, להבין כי הם אינם אשמים, והם אינם “ילדים רעים”, שהגיעה להם לספוג אלימות. הם עצמם יהיו מסוגלים לבנות בהמשך קשרים מיטיבים עם הוריהם, ילדיהם ובני זוגם. זאת בשונה כמובן, מאנשים שנחשפו בילדותם להתנהגות תוקפנית ואלימה של הוריהם, אך לא זכו לקבל מהם סליחה. לאורך שנים וגם בבגרותם, אנשים אלו עלולים לשאת עמם צלקות כואבות ומדממות, וליצור קשרים לא יציבים.
ליכולת שלנו לבקש סליחה השפעה עצומה על האחרים סביבנו, כמו גם על עצמנו. כאשר אדם קרוב שפגע בנו, מבקש את סליחתנו, הוא מעביר לנו מסרים חשובים ומחזקים: אנחנו לא לבד עם הפגיעה, אנחנו לא מוטלים מדממים כפצועים בשדה הקרב, לפגיעה שחווינו יש משמעות, היא אינה פרי דמיוננו ואנחנו שפויים שכן הכאב שחווינו היה ממשי. בנוסף, למרות שנפגענו מהאדם הקרוב אלינו, אנחנו עדין יקרים לו ואהובים על ידו. הוא מסוגל להיות קשוב, אמפתי, ולקחת אחריות על הטעויות והכשלים.
למה לא פשוט לבקש, ולמה לא קל לסלוח.
על פניו, אין פשוט יותר מלבקש סליחה – ולקבלה “מודה ועוזב ירוחם” כתוב במקורות. עם זאת, פעולה זו דורשת רמה גבוהה של יכולות רגשיות וחברתיות מפותחות. היכולת לאמפתיה – להבין את כאבו של האחר, במקום להתבצר בכאב הפרטי שלי. הידיעה שעשויה להיות יותר מדרך אחת, להבין ולפרש מסרים, הביטחון לתת מקום לרגשותיו של הזולת, מבלי לחשוש כי רגשותי שלי הופכים לפחות רלוונטים. מחייבת חוזק ובגרות. לעיתים, אנשים שמתקשים להבחין במצוקה של האחר ימהרו לבטל או לגמד את רגשותיו: “מכל זבוב אתה עושה פיל”, “אתה מחפש סיבה לריב ולהעלב”
עבור חלק מהאנשים, בקשת הסליחה נתפסת כחולשה, השפלה, הנפת דגל לבן, והודאה באשמה. הם אינם מסוגלים לשאת עת הידיעה שפגעו, שהתנהגו באופן שאינו ראוי, ולכן נמנעים מלהודות בטעותם, ולקחת אחריות. הם יברחו, או שיטילו את האשמה על הזולת: “את גורמת לי להתפרץ”, “רק איתך אני מאבדת את הסבלנות”, “אתה מערים עלי קשיים, ואח”כ מתפלא שאני מתנהג כך” וכד’
לעיתים, גם לאדם שנפגע, לא קל למחול ולקבל את הסליחה. אנשים אלו מקשיחים עמדותיהם, ואף מתכחשים לחולשותיהם שלהם ולאלו של האחר. הם מסרבים לקבל את הפגיעה כטעות או רגע של חולשה, ונוטים לפרש זאת כמכוונת להורסם. הם עשויים לחוש, גם אם לא באופן לא מודע, כי אם יסלחו, יאבדו מכוחם, ומתחושת השליטה על האחר. שכן, כל עוד איני מתרצה, אתה אמור להמשיך ולנסות לפייס אותי, עד שאחליט לסלוח אם בכלל.
קראו עוד:
עבורם בקשת הסליחה היא הזדמנות לשוב ולהתנגח: “הסליחה שלך היא מהפה החוצה”, “אני לא מאמין שאתה מתכוון למה שאתה אומר”. כאשר הצד הנפגע, מתקשה לגלות אמפתיה כלפי הצד הפוגע, להבין את הקושי שלו, הרי שהסליחה לא תתקבל, ותשמש עוד כלי לניגוח.
בקשת הסליחה כהזדמנות לחיזוק הקשר הזוגי והמשפחתי
עבור הצד הפוגע, האפשרות לבקש סליחה, מקלה על המטען הרגשי הכבד שהוא נושא עימו. הוא יכול ליטול על עצמו אחריות לפגיעה, ולהקל על רגשות האשמה, ובעיקר על התחושה ההרסנית הכבדה שמציפה אותו, כאשר הוא תופס עצמו כ “אדם רע” “אכזר”, אם נזכר בסיפור המחורז של לאה גולדברג, הרי שיש כאן שחרור מאותו “הילד הרע שנכנס בי בפנים”.
אנחנו נוהגים להקדיש את חודש אלול לסליחות, ואת התקופה של הימים הנוראים שבין ראש השנה ליום הכיפורים לבקשת סליחה בין אדם לחברו. ככל הנראה לא במקרה, תחילתה של שנה חדשה, מחייבת אותנו לערוך חשובן נפש, לקחת אחריות על מעשינו, לבקש מחילה, אבל גם להיות מסוגלים למחול בעצמנו.
בזוגיות כמו גם ביחסים קרובים אחרים, הסליחה יוצרת הזדמנות נפלאה למפגש נוסף ומשמעותי, של האדם עם עצמו, תוך התבוננות פנימה על תכונותיו היפות כמו גם אל נקודות התורפה, וכן התייחסות מזווית נוספת אל האחר. ההתבוננות פנימה, מאפשרת לנו לקבל את עצמנו ואת זולתנו, כבני אדם המורכבים מנקודות אור אך גם מחלקים שנמצאים בצל. בקשת הסליחה וקבלתה מייצרת עבורנו מפגש ודיאלוג המאפשר לחלוק הן שיתוף רגשי אינטימי והן אפשרות חדשה ליצור שינוי בהתנהגות ובקשר הבינאישי.
נכתב בשיתוף אלינור גוריון בשן.
