גירושין:להתגרש מבן הזוג במקום מהבעיות
“אני לא יכול לסבול יותר את הוויכוחים בינינו, את השיעמום, הריקנות, לא יכול יותר לשאת את ההתנהגות והאופי שלה”… “אני כבר לא אוהבת, לא מרגישה קרובה, לא נמשכת, עם כל הקושי הכרוך בהחלטה, אין מנוס מגירושין”…
אלו אמירות רווחות בקרב בני זוג המבקשים לפרק את החבילה וללכת איש איש לדרכו. חלקם אמנם פונים לטיפול זוגי כמוצא אחרון, אולם מגיעים בשלב בו איבדו תקווה, ונוטים להניח כי הגירושין בלתי נמנעים. רבים מהם תולים בנישואין ובעיקר בבן הזוג, את האשם במרבית הקשיים, התקיעות, והכאב, ורואים בו/ה אחראי למצוקה בה הם נתונים, ומכאן מתחזקת האמונה כי הפרידה מבן/ת הזוג תאפשר התחלה חדשה, שתותיר מאחור את המועקה, הקושי, והתסכול שחוו במערכת הזוגית.
חשוב להדגיש כי איננו סבורים כי נישואין הם בבחינת מטרה מקודשת ועל מזבחה יש להקריב את איכות החיים, את האפשרות להזדמנות אמיתית לאהוב ולהרגיש נאהבים. ללא ספק, בחלק מהמקרים, הזוגיות עצמה אינה יכולה לספק מענים בסיסיים לצרכים רגשיים חיוניים, ולכן מוטב לסיימה מאשר להמשיך לחיות בדלות נפשית ובחסך רגשי כבד.
תוכן עניינים
כאשר הדבשת של בן הזוג מסתירה את הדבשת שלי
בצד זאת, נדמה כי חלק לא מבוטל מההחלטות על פרידה (כמו גם על הבחירה להשאר בקשר פוגע וחסר), מתקבלות ללא בחינה מעמיקה ויסודית דיה, מבלי שתתאפשר התבוננות אמיצה ורצינית ולקיחת אחריות על החלקים שלנו שמפעילים ופוגעים בקשר. קל לנו להבחין בדבשת של האחר, ולהסתיר או להתעלם מהדבשת שלנו. אנו נוטים לראות באחרים את מי שנושאים בעיקר האחריות לסבל ולמצוקה שאנו חווים, ונוטים להמעיט בתרומה שלנו לקונפליקט הזוגי ולהוויה הרגשית שלנו.
יתרה מכך, כאשר אנו מתבוננים על העולם בצבעי שחור לבן, אנו נוטים לצבוע את האחר בצבעים שחורים משחור, ובאופן לא מפתיע לצבוע כך גם את העבר המשותף, בעוד העתיד נראה לנו לפתע ורוד ומבטיח, גם כאשר מבחינה רציונלית אנו יודעים שיהיה כרוך בהתמודדויות מורכבות.
אנו מבחינים בנטייה של בני הזוג לפרש ולקלוט את הסובב אותם באופן מפוצל, דרך עדשות שדרכן קיימות שתי אפשרויות – טוב מול הרע, צודק/לא צודק, נכון/לא נכון. מכאן שבן הזוג והנישואין נתפסים כמייצגים את כל מה שפוגע, מקטין, מבטל, ומדכא, בעוד האפשרויות שממתינות מחוץ לקשר נראות מבטיחות, קוסמות, ומפתות, הושט היד וגע בן…
לא מתגרשים לפני שמחברים
המצב הרגשי בו אדם חווה את העולם באופן מפוצל – שחור לבן, מבלי שתיהיה בידיו יכולת מספקת לערוך אינטגרציה, הוא מצב מסוכן, כיוון שתפיסת המציאות שלנו מוגבלת ועלולה לגרום לנו לקבל החלטות שבסופו של דבר יסבו נזק לנו ולסובבים אותנו. דווקא ההתאהבות היא דוגמא מופלאה לדרך שבה הטבע גורם לנו לפרק זמן מסויים לפעול, תוך פיצול בתפיסה. בשלב זה מושא אהבתנו נתפס כהתגלמות הטוב והמיטיב, ואנו נתעלם או נמעיט בחשיבותן של תכונות שאנו נרתעים מהן. המטרה האבולוציונית היא כמובן העמדת צאצאים מבלי ששיפוט בוגר ושקול יותר יחבלו בתהליך.
עוד בנושא:
בעוד ההתאהבות שבחלקה הנה תוצאה של תפיסה מפוצלת, הרי שממקום דומה בני זוג עלולים לקבל החלטות גורליות ומשמעותיות בחייהם, סביב הרצון להפרד. מסיבה זו, כאשר כמטפלים נעריך כי ההחלטה על הפרידה התקבלה מתוך ראייה דיכוטומית, אנו נציע להמתין עם תהליך קבלת ההחלטות כל שכן עם ביצוען. אנו סבורים שכל החלטה שמתקבלת בשלב זה, תלקה בחוסר אחריות, ועלולה להתברר כשגויה בהמשך. פעולה הבאה מתוך התפיסה המפוצלת לרוב אינה מותאמת לצרכים הרגשיים האותנטיים. זו תגובה שבאה כתוצאה מראייה חד מימדית, חסרה, שאינה מצליחה לתפוס את המציאות כהוויה מורכבת. אנו נציע כי החלטות על המשך הקשר כמו גם על פרידה וגירושין, יתקבלו רק כאשר בני הזוג יהיו מסוגלים לאמץ תפיסה אינטגרטיבית משולבת, המאפשרת גמישות כיוון שיכולה להבחין בעצמי ובאחר, כדמויות שלמות המורכבת מהיבטים חיוביים ושלילים. תפיסה שלמה מאפשרת לנו להתבונן ולחקור גם את עולמנו הפנימי, לגלות ולגעת גם בחלקים המפוחדים, התוקפניים, ההרסניים והפוגעניים שקיימים בנו, על מנת לרככם ואולי אף להפרד מחלקם.
גירושין כבריחה מהתמודדות
יתרה מכך, פעמים רבות ההחלטה על הפרידה באה דווקא כאשר מתחוללים שינויים בחיי הזוג והמשפחה. לעיתים אלו שינויים חיצוניים שמעוררים את התהליך (הולדת ילד, שינוי מגורים, מעבר בין מקומות עבודה, אבדן או פחד מאבדן, משברי אמון וכד’), ולעיתים אלו שינויים פנימיים שאדם חווה עם עצמו (כדוגמת משבר גיל ה- 40- וה-50 ). באופן טבעי, השינויים מעוררים חרדה, ומחייבים הסתגלות מהירה למצב חדש ובלתי מוכר. תהליך זה, עלול להיות מלווה בסערה רגשית כתוצאה מפחד, חוסר שליטה, עמימות, בלבול וחוסר אונים. מצבים אלו עלולים לדחוף או להחריף תפיסה דיכוטומית, בניסיון להאחז במוכר, בסדר הידוע, ובחלוקה פשוטה וברורה שבין טוב לרע.
משבר הוא תמיד הזדמנות לצמיחה
אנו נציע לאותם בני זוג כי במקום למהר ולברוח מפחד הכאב והבדידות, באמצעות הגירושין, דווקא להעזר בטיפול הזוגי על מנת לרתום את השינויים שנלווים אליהם לשם צמיחה והתפתחות אישית וזוגית. או אז, הטלטלה הרגשית תוכל לפתוח צוהר לעולם הרגשי על זרמיו התת קרקעיים ולאפשר מגע קרוב ומוחשי עם מכלול הרגשות הקיימים בנו. אנו מאמינים כי בעזרת עבודה וטיפול מקצועי רגיש וקשוב, נוכל לאפשר הכרות טובה עם אותם דפוסים ותגובות שאינם מתאימים לנו ואינם משרתים אותנו בהווה, ונוכל סוף סוף גם להתגרש מהם, על מנת לפלס מקום לדפוסים חדשים שיעשירו אותנו ויאפשרו לנו ולצמוח מתוכם.
לסיכום, כאשר אתם מוצאים עצמכם בצומת גורלי בחייכם, לפני החלטות על פרידה, כמו גם על המשך הקשר, מומלץ להעזר בטיפול זוגי. כניסה מוגבלת בזמן, של אדם נוסף ומקצועי, תאפשר יצירת מרחב חיוני הדרוש לשם התבוננות מקיפה ורב מימדית על התהליך. עצם פתיחת הזוגיות לעבודה הטיפולית עם אדם שלישי, משחררת מתחושת הלפיתה והתקיעות בתוך משחק “הפינג פונג” של הטענות והאשמות ההדדיות והמסירות האינסופיות שמובילות שוב ושוב לתוך המעגל הסגור של אי ההבנה וחוסר הסיפוק. המטפל עצמו יוצר בקשר מרחב שלישי, דרכו ניתן להתבונן על המציאות הן האישית והן הזוגית מתוך ראייה רב מימדית. הטיפול אמור לאפשר לכל אחד מבני הזוג ביחד ולחוד, להבין את הצרכים הרגשיים שלהם עצמם, ואת אלו של האחר.כך גם לברר עד כמה ניתן לקבל מענה לאותם צרכים, ועל מה נדרש לוותר ולחיות עם פשרות. לאחר תהליך זה, סביר להניח כי ההחלטות שיתקבלו, יהיו מותאמות ונכונות יותר עבור בני הזוג.
