על מאבקי כוחות בתהליך הגירושין: “במלחמות על צדק גם ילדים מתים”
אריאל נפרד מאשתו לפני כשנה, לאחר 10 שנות נישואין. 2 ילדיו נותרו במשמורת האם. תחילה פנו להליך גישור על מנת לסיים את הליך הגירושין במינימום נזק רגשי וכספי, אולם עד מהרה עלה הליך הגישור על שרטון, והגיע למבוי סתום. על פניו, עיקר העימותים נסובו סביב חלוקת הרכוש, אולם במקביל החלו לצוף על פני הקרקע, הרבה מאד עניינים לא סגורים מהעבר. הכעסים, העלבונות, והפגיעה של בת הזוג מההחלטה של אריאל, הקשו עליה להגיע לפשרות, וגם כאשר נדמה שהגיעו לעמק השווה, לאחר שאריאל ויתר, היא חזרה בה מההסכמות שהושגו, והעלתה דרישות חדשות.
עד מהרה קיבלו המאבקים ביניהם ביטוי באמצעות הקשר עם הילדים, שהפכו בעל כורחם לכלי משחק בידיה של אמם כנגד אריאל. אריאל פנה לייעוץ, מאחר וחש כי אשתו מנצלת את העובדה שקיים קשר קרוב מאד בינו לבין ילדיו, ולכן כל פגיעה בקשר ביניהם היא פגיעה ישירה וכואבת בו. ואכן, בכל פעם בו נוצר קונפליקט בין הצדדים, ולמרות שבשלב זה כבר היו מעורבים בעניין עו”ד של שני הצדדים, הפגיעה לא אחרה להגיע. אריאל היה מוצף בחרדה ולחץ, שמא לא בת הזוג תחבל במפגש בינו לבין הילדים, שכן ניסיון העבר לימד כי הסיכויים שהביקורים הללו יתבטלו גבוה במיוחד, בכל פעם בתירוץ אחר כמובן.
כך גם דלית, שהתגרשה לפני 3 שנים, הרגישה כי הגרוש מנצל את הקשר שלו כאב של בנם המשותף, במאבקים האינסופיים ביניהם. הגרוש שנותר פגוע וכעוס כתוצאה מהגרושין אותם התקשה לקבל, לא פעם הסיט את בנם בן ה 5 נגד אמו. הוא חקר אותו אודותיה, העביר מסרים באמצעותה, ולעיתים קרובות ביטל ביקורים ברגע האחרון, מותיר את הבן מאוכזב, ואת דלית חסרת אונים, לנוכח אי הוודאות שכרוך בחלוקת הנטל ההורי ביניהם.
תהליך גירושין – מסע פרידה
תהליך הגירושין דומה במובנים רבים לתהליך של התמודדות עם אבל ואבדן, ומלווה ברגשות קשים של עצב עמוק על מה שהיה ועל כל מה שיכול היה להיות.
ראה על:
מרבית בני הזוג, מצליחים תוך זמן לעבד את הרגשות הנלווים לתהליך. הצער, הכאב, הפגיעה העלבון, והפחד מפני העתיד מפנים אט אט את מקומם לרגשות חיוביים יותר. עם הזמן הם מצליחים להישיר מבט קדימה, להסתגל לשינוי שחל בחייהם ולמצוא איזון מחודש. לשם כך יהיה עליהם לצאת ולסיים את מסע הפרידה מהזוגיות: מסע זה עובר דרך מגוון הרגשות הנלווים לאבדן הקשר, אך גם דרך למידה על עצמנו, על היכולות והכוחות, כמו גם על מידת האחריות (אך בשום אופן לא האשמה!) לכשלים שהובילו לפרידה. בסיום התהליך ניתן לצפות כי בני הזוג יהיו מסוגלים להתפנות רגשית, ולאפשר לעצמם הזדמנויות חדשות, מתאימות ומספקות יותר.
פעמים רבות אנו פוגשים בקליניקה הן את אלו המתקשים לסיים את תהליך הפרידה הרגשי והקונקרטי, וכמו במקרה של אריאל ודלית, גם את בני הזוג שלהם, שנפגעים כתוצאה מכך. הם ממשיכים לנסות ולהאחז בקשר, הנה באמצעות המשך הקונפליקט עם בן הזוג שבחר לעזוב.
הקושי של אותם אנשים להפרד ולהמשיך הלאה, קשור בעיקרו להיסטוריה האישית והזוגית, ובעיקר לאיכות הקשרים המשמעותיים עם ההורים או דמויות מטפלות אחרות.
התנסויות בגיל צעיר של נטישה, פרידה טראומטית, בדידות ממושכת (שאינן בהכרח פיזיות אלא גם רגשיות), עלולות להותיר באדם פצעים וצלקות שימשיכו לעורר כאב גם שנים רבות לאחר שבגר. הוא ייטה לחוות קשר כמעורר חרדה, ולכן יפתח תלות רבה, צורך עצום בשליטה, או המנעות וריחוק שיובילו להעדר אינטימיות. במקרה של גירושין, הפרידה עלולה לעורר ולשחזר את אותם זכרונות ילדות כואבים שהודחקו ונשכחו, אך עדין קיימים בו. וכך, לרגשות מן הפגיעה מן העבר, מצטרפים הכאב בהווה, ויוצרים תלכיד מורכב של סבל, מצוקה ודיכאון. עוצמת הכאב גבוהה כל כך שהוא עלול לחוש מוצף, אבוד, חסר אונים. בן הזוג לא רק עוזב את הקשר בהווה, אלא גם משחזר עבורו את רגשות שנחרטו בו בילדותו כשאר נעזב רגשית או פיזית על ידי הוריו. מכאן ניתן להבין עוצמת הזעם והרצון לפגוע בבן הזוג. עם זאת, בדומה לקושי של ילד מוכה ופגוע, שלמרות ההתעללות שעבר עדין רוצה לשוב להוריו ולזכות באהבתם, גם כאן בן הזוג יתקשה להשתחרר מהקשר, וימשיך לייחל ולקוות לחזרה למקום הפוגע והכואב. המשך הקונפליקט למעשה משרת במקביל את הצורך בהענשה, אך גם ובעיקר את המשך הקשר.
ילדים ככלי נשק הרסני
השימוש בילדים נפוץ בעיקר בקרב הורים, שכילדים נפגעו כתוצאה מנטישה או התעלמות מצרכיהם הרגשיים על ידי הוריהם. אותם אלו שהוריהם לא היו מסוגלים להבחין ולמלא את צרכיהם הבסיסיים בביטחון ובהערכה, בעת מצוקה מתקשים להבחין אף הם בצרכי ילדיהם. הם הופכים את ילדיהם באופן לא לגמרי מודע, לאמצעי במאבק על בני הזוג. הם אינם מסוגלים לערוך אבחנה בין הצרכים של ילדיהם לקשר חיובי, קבוע, תכוף עם ההורה האחר שמהם נפרדו, לבין הצרכים שלהם. לא פעם הם יטענו, כי בן/ת הזוג שעזב, למעשה פגע בילדיהם בעצם מעשה העזיבה, ולכן עליו לשלם מחיר, דרך קשריו עם הילדים.
חשוב להבין כי בחוויה הבסיסית שלהם, הם וילדיהם הנם חלק מגוף אחד, בעל צרכים, רצונות, ומצוקות ם דומים. תמונת המציאות המעוותת גורמת להם לחוות את הפגיעה בהם כפגיעה בילדיהם. כפי שאמרה לי אחת האמהות הללו: “כאשר הוא עזב, הוא פגע לא רק בי אלא גם בבננו המשותף, וכפי שאני כועסת, פגועה ומושפלת, כך מרגיש גם הילד שלי כלפי אביו”. רבים מהם מאמינים באמת ובתמים כי הורה שעזב את הזוגיות, איבד במידה רבה את זכויותיו ותפקידיו ההוריים.
הדרך לסייע לאותם הורים להתמודד עם המשבר, הינה באמצעות טיפול אישי והדרכה הורית, שבהם מתמקדים בצרכים הילדיים שלהם כמי שנעזבו בעבר, אך גם בצרכים של ילדיהם, לקשר איכותי עם ההורה האחר.
הטיפול האישי נועד לאפשר להם להתמודד ולרפא את פצעי העבר, מבלי להעבירם הלאה לדור הבא, ולאפשר לחוות את הפרידה כפחות טראומטית וקשה וכמאפשרת גם צמיחה והתבגרות.
לצערי, לעיתים קיימת התנגדות של בן הזוג להגיע לטיפול, ונדרשת התערבות גורמים חיצוניים על מנת להגן על הילד ולדאוג לזכויותיו, ובכלל זה קשר תקין עם ההורה האחר. לדאבוני, לא פעם, אני נתקלת בקושי של מערכות הרווחה ורשויות החוק להציב את הגבולות ולהפעיל סנקציות כלפי ההורה המסית והמחבל בקשר. הן כאשר מדובר באם שלרוב הילדים במשמורתה, אך גם כאשר האב מעניש את אמם של הילדים באמצעות קשר לא יציב עם ילדיהם.
הפונים איפה לטיפול ולקבלת עזרה, הם דווקא בני הזוג שמתמודדים עם הקשיים שמייצר בן/ת הזוג הפוגע. כאן יתמקד הטיפול בחיזוק, תמיכה, וסיוע בהצבת גבולות ברורים וחד משמעיים בין הקשר הזוגי שהסתיים לבין הקשר ההורי. כלומר, אנו נעודד אותם בני זוג, לא לוותר על זכויותיהם וחובותיהם כהורים, גם אם הצד האחר מנסה להקשות, ולפעול בכל הדרכים הליגיטימיות על מנת לגייס את מערכת הרווחה והחוק לטובתם על מנת לשמור על קשר יציב וקבוע עם ילדיהם. אנו נמליץ בחום על הצטרפות לקבוצות תמיכה להורים גרושים, גם לשם קבלת הדרכה הורית, וכמובן לקבלת תמיכה וחיזוק בהתמודדות עם הקשיים והבעיות שיוצרת השותפות עם ההורה האחר.
