טיפול זוגי אחרי פרידה: האם יש דרך חזרה
מי מאיתנו לא הרהר על חזרה אפשרית לזוגיות שעזב או שממנה נעזב. מי לא חלם על קשר מחודש עם בן/ת הזוג מהעבר, תוך מחשבה או פנטזיה, כי אם רק תינתן לנו הזדמנות נוספת, לבטח נצליח לצלוח את הקשיים, נחדש אהבתנו, ונצא שלובי ידיים לצפות בשקיעה…
ריקוד של on-off
ישנם זוגות שבהם הפרידות והחזרות הפכו לריטואל קבוע בריקוד הזוגי שלהם, עימותים מובילים להתנתקות ואילו הגעגועים והפחד מפני הלבד, מחברים מחדש, עד הפרידה הבאה. האמירה המאפיינת “לא יכול/ה איתך ולא יכול/ה בלעדיך” מבטאת את הקושי של אותם בני זוג להתמודד עם אתגרי ה”ביחד”, כמו גם עם ה”נפרד” בקשר. דפוס עזיבה החוזר על עצמו, אינו מאפשר את תהליך בניית יסודות הקשר, ובעיקר ביסוס אינטימיות רגשית. העזיבה משמשת מעין “פתח מילוט” מהיר וקל מהקשיים הטבעיים הכרוכים ביצירת זוגיות.
למאמר האחרון של ד”ר גלית לזר ב YNET על טיפול זוגי אחרי בגידה הקליקו כאן
זוגות אחרים חווים פרידה המגיעה לאחר קשר ממושך. לעיתים לאחר שכבר נישאו, ולעיתים לאחר תקופה ארוכה של זוגיות ללא נישואין. אחר פרק זמן בנפרד, עולים שוב הרצון והצורך בחידוש הקשר.
השיבה הביתה…
פעמים רבות, אנו נשאלים, מתי “השיבה הביתה” נכונה ויכולה להוביל לשינוי חיובי בקשר, ומתי ניסיון של חזרה אחרי פרידה נועד לכישלון, ולמעשה מעיד על פחד מפני התמודדות עם הלבד והפרידה, יותר מאשר על יכולת ממשית לבנות את הקשר על יסודות בריאים ויציבים יותר.
תיאור מקרה קצר
יהונתן ודפנה (שמות בדויים) פנו לטיפול זוגי לאחר שכבר השלימו את תהליך הגירושין, ולמעשה התגוררו בנפרד. יהונתן יזם את הפרידה, בעקבות רומן שניהל, אך לאחר שהרומן הסתיים, הרגיש ש”קר שם בחוץ” והציע לדפנה לשוב ולנסות לשקם את הקשר. בני הזוג היו נשואים 4 שנים, עם ילד כבן שנתיים, בתחילת שנות ה- 30 לחייהם. שניהם אנשי קריירה, הכירו זמן קצר אחרי השרות הצבאי, והיו חברים עד שנשאו. בעבר נפרדו לתקופה של חצי שנה, ביוזמתה של דפנה, שהרגישה שלא מיצתה את תקופת הרווקות, ורצתה לבדוק עם עצמה האם יהונתן הוא הבחירה הנכונה. היא נסעה לתקופה לטיול בחו”ל, וכאשר חזרה הציעה לשוב. יהונתן מתאר את תקופת הפרידה כקשה עבורו, ההחלטה של דפנה הפתיעה אותו, הוא לא היה מוכן לכך, ונפגע עד מאד. עם זאת, כאשר דפנה הציעה לשוב ולנסות, הסכים, אך הפגיעה וחוסר הביטחון בקשר ליוותה אותו עוד זמן רב לאחר ששבו לחיות כזוג.
הקשר ביניהם ידע עליות וירידות, התקרבות והתרחקות רגשית ומינית, מאבקי כוחות סמויים וגלויים, ושניהם חשו שחיקה ועייפות מסויימת מהזוגיות. הרומן של יהונתן החל כמו במקרים אחרים כידידות קרובה במקום העבודה, שעד מהרה החלה למלא את החללים שהותירה הזוגיות: שיחות בענייני עבודה שהפכו לשיחות נפש ומשם לקשר רומנטי. עם גילוי הקשר על ידי דפנה, על אף הכאב והעלבון, החליטו בני הזוג להפרד בצורה חברית וללא מלחמות גירושין מכוערות. כעבור מספר חודשים הקשר של יהונתן עם האשה האחרת הגיע לסיומו, ויהונתן מצא עצמו מהרהר שוב ושוב ברצון לשוב לזוגיות עם דפנה.
הפעם היתה זו דפנה שהתלבטה האם לתת הזדמנות נוספת לקשר, לסיבוב נוסף של חזרה אחרי פרידה. כאשר פנתה להתייעץ, ההמלצה שניתנה לה, בדומה למקרים דומים, היא לפנות ולהעזר בתהליך של טיפול זוגי.
ראה על:
טיפול זוגי במקרים אלו מכוון בשלב הראשון, לתת מקום ולהתייחס לפגיעה ולעלבון של דפנה בעקבות עזיבתו של יהונתן את הבית לטובת אשה אחרת. לאחר מכן התחלנו לנסות ולברר את המניעים לחזרה כמו גם את התהליכים שהובילו לרומן מחוץ לנישואין ולפרידה. העובדה שלאחר פרק זמן לא ארוך, התעוררה חרטה, מרמזת על כך שההחלטה על הפרידה לא התקבלה מתוך הבנה מספקת ובחינה מעמיקה באשר לצעד בו נקטו בני הזוג.
בנוסף, יש לקחת בחשבון את ההשלכות של הפרידה והחזרה לקשר על הילד של בני הזוג. על תחושת היציבות והביטחון שלו במסגרת המשפחתית. קשר זוגי שסובל מאי יציבות, מפרידות חוזרות, עלול לפגוע בהתפתחותו הרגשית, החברתית, וההתנהגותית של הילד.
בטיפול הזוגי עלו הקשיים הזוגיים שיצרו עם השנים ריחוק, שעות העבודה המרובות, המשאבים הרבים שהושקעו בהורות, אל מול המעט שנותר לזוגיות, הכעסים שטוטאו, הפגיעות ההדדיות, והריחוק הזוגי שהגן ושמר מפני אינטימיות.
הפגישות האישיות עם כל אחד מבני הזוג בנפרד, אפשרו לברר לעומק את הבחירה המחודשת באחר, להבין היטב את הציפיות, הצרכים הרצונות והפצעים, כמו גם הנתינה, הוויתורים והפשרות הנדרשות לשם חידוש הקשר.
בדומה לזוגות אחרים גם אצל יהונתן ודפנה מלאה ההיסטוריה האישית תפקיד חשוב והשפיעה על ההווה הזוגי. יהונתן זכר היטב את גירושי הוריו, את העימותים הקשים שקדמו להם ואת אלו שנותרו גם שנים רבות אחרי הפרידה, כאשר הוא נקרע בין הנאמנויות ביניהם. המודל של זוגיות רוויות מתח, אך גם פרידה שאינה מתאפשרת בשל המשך מאבקי הכח אחרי הגירושין, התקשר אצל יהונתן לרתיעה מפני עימותים, אך גם לפחד להתקרב ולפתח אינטימיות רגשית עמוקה בשל הסיכון להיחשף ולהיפגע. יהונתן מיעט לשתף את דפנה ברגשותיו, במצוקותיו, והעדיף להתמודד עם הבעיות בעצמו. הוא גם נמנע מלשאול ולברר עם דפנה נושאים שהיו לדעתו מעוררי מחלוקת. במרבית המחלוקות נטה לוותר ולא להשמיע קול ברור, בשל החשש להתמודד עמה באופן ישיר אך בד בבד, צבר הרבה מאד כעסים ותסכול, אשר באו לידי ביטוי באופן פאסיבי: בהתרחקות, בהתעלמות מבקשות שלה, בביקורת עקיפה ועוד.
דפנה גדלה בבית שבו לא הרבו לדבר, אביה היה אדם סגור, מופנם, והקשר בינה לבינו היה מרוחק. עם אמה היה קשר קרוב מאד, האם הרבתה לשתף את דפנה במצוקותיה, וגם דפנה מצאה עצמה עדה ומעורבת בתסכול ובקונפליקטים בין אמה לאביה. הבחירה ביהונתן התגלתה כבחירה באדם שדומה לאביה, ודפנה מצאה עצמה בנעלי אמה, כאשר חוותה את בן זוגה כמרוחק.
הטיפול אפשר לזהות דפוסים זוגיים של התנהגות, תקשורת, קונפליקטים, דומים לאלו שהיו בבית ההורים (ואפילו בבית הסבים) ושוחזרו על ידם בקשר. להפתעתם גילו כי הקשיים שאפיינו את הזוגיות של הוריהם, הועברו באופן כמעט מדויק לקשר שלהם עצמם. היכולת להבחין בבעייתיות שב”ריקוד הזוגי” של הוריהם ולהפריד בינו לבין זה שלהם, אפשר בהדרגה לשנות ולהתאים את צעדי הריקוד לזוגיות הנוכחית. בהדרגה ניבנה ביטחון ואמון הדדי, שאפשר פתיחות, שיתוף הדדי, תמיכה, וקרבה רבה יותר.
החזרה לקשר התבססה על בחירה מחודשת, בחירה שהיתה שונה מהבחירה הראשונית כמו גם מהפרידה. בסיום התהליך, הרגישו שניהם שהפעם ההחלטה על הזוגיות מגיעה מתוך הבנה עמוקה באשר לדפוסים שהובילו לפרידה, ומתבססת על עבודה משותפת במטרה להרחיב ולפתח מחול חדש מתאים וטוב יותר עבור שניהם.
